עומדת מולך כפי שאני,
אוחזת לבי,
מעניקה לך אותו וגם את עצמי.
ואתה מבין בלי שאלחש מילה,
מה עשיתי שהגיע לי אותך?
ואתה,
קורא אותי מתוך המבוכה.
עכשיו אתה רואה,
זהו כל עולמי,
מבעד עיניי,
עירומה מחומות,
אני.
לא יכולה לשמור זאת לעצמי,
בזרועותיך כה חלשה,
כל פעימה מסגירה שוב ושוב,
שאין איש מלבדך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.