יש לי דלקת במיתרי הקול
כך אמר לי הרופא הגדול
הוא אמר שבימים אלו אסור לי לדבר
אולי רק עם עצמי, אך לא עם אף אחד אחר

אמרתי לעצמי: "עצמי, מה נשמע?"
לפתע הוא ענה לי: "ליאור, תשמע,
החיים שלך דפוקים, אתה צריך למות
אז בוא תבלע ת'כדורים, תבחר אתה את הכמות"

עניתי לעצמי: "תגיד לי, השתגעת?!
אנשים פה אוהבים אותי, את זה אתה ידעת?!
אם אפגע בעצמי, לא יסלחו לי לעולם!
איך אוכל לעשות זאת, לאכזב כך את כולם?"

עצמי חייך חיוך גדול, כחכח לו בגרוני
אמר "ליאור, תעשה לי טובה בסדר? זה אני!
ואני הרי יודע את האמת, אני יודע את הבושה
אתה אדם שנוא על הבריות, שגם לעולם לא ימצא אישה!"

"זה לא נכון!"
"זה כן נכון! ליאור, אתה איש נבון!
הם לועגים לך מאחורי הגב,
לא סתם בלילה אתה לא מצליח לישון
לא סתם אתה בוכה כל יום,
אתה הרי יודע את האמת
שאולי אתה נושם, אז מוגדר אתה חי
אך מבפנים כבר מזמן אתה מת!
אם היו אוהבים אותך אז היו כאן לצידך
הסתכל מימינך, משמאלך!
היכן החברים? היכן החברות?
היכן אחיך? היכן אחותך?!
זה רק שנינו ידידי, אני חברך היחיד
ואם תחשוב טוב, תדע שאני צודק
תראה איזה אומלל אתה, כישלון גמור
כל רגע את הפלאפון בודק
באמת נראה לך שלמישהו אכפת?
באמת נראה לך שמישהו שם זין?
אני אומר לך, בוא נראה להם, נחזיר באותו מטבע
ננקום בהם בעין תחת עין!
תמות ליאור, סיים עם החיים,
הם ממילא לא שווים גרוש!
ממילא אתה בוכה לבדך כל היום!
ממילא אתה כבר על סף יאוש!
כן, בדיוק, תוציא את הסכין
תוציא את החד מכולם
אוי, הלהב כל כך קר ונעים
זו ההרגשה הכי טובה בעולם
כן, סובב שם בלב, תחפור שם טוב
שלא תהיה עוד דרך חזרה
בוא לחדר ידידי, עמוד פה בדיוק
התבונן היטב במראה
זה דם של נקמה, זה דם של בכי
שיבכו על כל מה שלך עשו
אל תבכה ידידי, אתה לא הראשון
ששם קץ לחייו שמאסו"

כך שכבתי בחדר, מחוסר הכרה
אך עדיין יכולתי לחשוב
"הנה זה סוף סוף קרה", חשבתי בבכי
"אבל סך הכל רציתי לאהוב"