איך אתם לא יודעים שכשאני שמחה בלי סיבה
זה בעצם אומר שאני עצובה?
שהסינוור הוא בעצם ממחסור בצבע?
שהחיוך רק שומר על תווי הפנים שלא יקרסו?
יש טון שכל-כך רוצה להתפרץ, ולא מוצא אוזן שתקלוט אותו,
אז כל מה שיוצא זה טון מזייף.
מזויף כל-כך שצורם לי להשמיע אותו.
מעטים האנשים שמבינים משפט כמו
- "אני אדם שמח, רק דיכאוני מבפנים".
מעטים יותר האנשים שיודעים שזהו משפט לא מדוייק -
אני לא אדם שמח, אני גם לא דיכאונית מבפנים,
פשוט הריאליות לפעמים... לא נעימה,
וזה רע, זה אפר של סיגריות,
זו הקאה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.