קורא את הפנטזיות של שופן.
שומע את הפנטזיות של שופן.
"אתמול שמעתי את שופן מאלתר בביתה של ז'ורז' סנד...
ממש נפלא לשמוע אותו מלחין בדרך זו.
ההשראה שלו בה מיידית ושלמה והוא מנגן ללא היסוס,
כאילו כך חייב להיות.
אך כשהדברים מגיעים לרישום בכתב ולקבוע הרעיון המקורי על כל
פרטיו,
הוא מבלה ימים במאמץ עצבני ובייאוש כמעט מבהיל.
הוא משנה ומשפר
אותם במשפטים ללא הפסק
ומתהלך
אנה ואנה כמטורף."
זהו, אני רוצה פנטזיה משלי,
אולי הוא יכתוב לי.
זה מוזר שאני תולה תקווה במישהו שמת לפני 159 שנים.
אבל אני רוצה שהוא יכתוב לי פנזטיה, ככה יכתבו עליי בספר.
לא מגיע לי?
סוגר את האור, מאבד הרבה זמן, ומתמכר.
אני אפילו מקבל השראה מהם.
אם אתה לא תכתוב לי אני אכתוב לעצמי,
למרות שאני לא יכול, אבל יש לי הרבה כאלה בראש.
היה לי חלום מוזר,
שאנחנו יושבים כל המשפחה, בבית לא מוכר,
כנראה בבית של אחות של אבא שלי,
אבל כל המשפחה, אני, אחותי, אח שלי,
ואפילו 2 חצאי האחים הגדולים שלי.
מסתבר שאתם ממש דומים אחד לשני,
ולא מפסיקים לדבר.
ואותך ראיתי יושב עם מבט שבחיים לא ראיתי עליך.
ואותך בכלל ראיתי אחרת.
ואת רק דיברת כל הזמן ושאלת, מי רוצה אוכל.
חלום מוזר.
אתה מתעייף, מתמסר,
נזרם, נשאב לתוך המוזיקה והערפל שיצרת לעצמך.
מזדהה עם הצלילים,
ושמח שהמצב רוח שלך השתנה.
מסתבר שחושך, קצת לבד, בלי דיבורים,
עם ודברים שאתה מתמכר אליהם, עושים את העבודה.