הקדמה

נשום עמוק קח אויר נקי אל הראות, עתה קום מהכסא הכבד עליו ישבת
הכן לעצמך ספל תה.
הכן אותו כך בהיר עם שתי כפיות סוכר, כדי שלא משנה כמה רע היה
היום שלך הוא יסתיים מתוק.
חוזר למושב הנח את ספל התה עטוף אותו באצבעותייך ועצום עיניים
דמיין שאתה יושב בבית עץ והתה יהיה לך לאח בוערת. .

שעועית לבנה

פעם הייתה אישה, אין צורך בשם אין צורך במיקום, רק אגיד ששערה
שחור עיניה בגוון תפוז אצבעותיה דקות כשל פסנתרנית ומהן בוקע
הצליל הנעים ביותר שאוזנך תשמע.
בכל בוקר היא משכימה יחד עם הציפורים לובשת שמלת ארגמן ומורחת
מסקרה שגורמת לריסיה להיות ארוכים וכבדים, כך היא משכימה כל
בוקר האישה הזו היא לבטח בת 45, זהו הגיל המושלם בו אישה
מספיקה לדאוג לעצמה וחייה מתחילים להיות דאגתם של אחרים, הרי
לאישה זו לא משנה כמה תתייפה איש לא יעריך את יופייה יותר ממה
שהוא מעריכו כעת, אינה צריכה עוד לזמר כי איש אינו יבחין
בכישרונה יותר ממה הבחין בו עד כה.
אך לעלם אחד לפני לא מעט שנים הייתה היא היפה המוכשרת והענוגה
ביותר שהוא יכול היה להשיג. הוא לא היה יפה יותר מכל בחור אחר
שחיזרה אחריה, הוא לא היה שמן יותר או רזה יותר, מוחו לא היה
חריף או רפה יותר מכל בחור אחר שחיזר אחריה.
אבל היא העניקה ליבה לו ובזה הסתיים העניין משום שבשביל שניהם
היו הם היצורים הנעלים ביותר שהם פגשו. .

עברו להם השנים והעלם נהייה לאיש ובכל בוקר יצא הוא לעבודתו,
והאישה נותרה בבית . היא הכי ציפתה לשעה ארבע, היא ידעה שאז
הוא יכנס לבית ריח עץ נוטף ממנו ידיו עייפות מעמל היום ורוחו
עדיין גועשת בתוכו, היא הכי אהבה שישב בראש השולחן והוא הייתה
מגישה לו.
נתח בשר משוך בעדינות בדבש זהוב וחלק, ופאי בטטות שעמלה כה קשה
כאשר לשה את הבצק, כאשר חתכה לחתיכות לא גדולות מידי ולא קטנות
מידי והניחה אותם על הבצק הרך מלמעלה פיזרה שברירי מלח שנראו
לה כפתיתי שלג נחים על הגבעות כתומות בשעת בין ערביים.
בעלה היה מביט אז בעיניה לשבריר שנייה כאות הוכרה, לא יותר מזה
מעולם לא תודה, לא ברכת שלום
מעולם לא פרח חרצית אחד שהיה מכניס את השמש פנימה. .
ואז החל לחתוך בבשר לחלקו להיות מוקסם מריחו המשכר, ליהנות
מהנימוחות הבטטות.
והיא כצופה בדיוקן המתעורר לחיים הייתה מחכה בסבלנות עד שסיים
את האוכל והיה הולך למיטתו.
נהנית מכל שנייה מוצפת באושר ורכות, היא נזכרה בנגיעותיו בה
כשם שנגע במזון שהוגש לו
היא נזכרה כיצד היה מתפעל מגופה מתבשם בו. זורה עליו את
אצבעותיו כמלח, ומחליק על עורה כזיגוג עדין של דבש. .

חלפו הימים הבעל הזקין ולא יכול עוד ליהנות, ממשב הרוח,
מנגיעתה של אישה, מאוכל משובח.
הרופא הורה לו לשאר על משכבו, ולאישה הורה להכין לו צלחה גדולה
של שעועית לבנה.
שעועית לבנה !!! הזדעק הגבר רכה היא וחיוורת לא מעודנת לא
מבריקה, וטעמה כשל אדמה.

למען בריאות יש להקריב טעם וריח ולרוץ בשדה הפתוח. כך אמר
הרופא ויצא את הבית.




בכל בוקר השכימה האישה יחד עם הציפורים, שערה שחור ועיניה בצבע
תפוזים.
לעורה היא תלבש שמלת ארגמן תנעל את נעלי הזמש ותלך חיש אל
המטבח.
מה היא תוכל לעשות לבעלה האהוב, שלא הביא לה יובלות אפילו ורד
קטן ועלוב.
מה היא תעשה להקל על חוליו, הכיצד תשיב נשמה באפו.
נטלה היא שעועית לבנה וחיוורת ניקתה אותה במים בוללה הגרועות,
ובקערה הניחה את הטובות והמשובחות.
המליחה מים בסיר גדול ואדום, ושפכה את השעועית למים והניחה לה
לספוג את החום.
טעמה היא המים לבל המליחות תשלט, והמתינה עד שהשעועית תהיה
רכה. הוציאה את השעועית לתוך קערה רחבה, מלמעלה פיזרה עירית
קצוצה, גרסה הפלפל הוסיפה לימון, ותיבלה בשפע גרעיני רימון,
מעט שמן זית ליופי וחן, ערבוב אחרון וישר אל הבעל המזדקן.

מה הבאת לי אישה יקרה אמר הבעל אחרי שנים לאשתו האהובה, לא
חמלתי עלייך ועשיתי בדיוק אשר ציווה עליי הרופא הרי משאלתי היא
שתחלים מהר ותתרפא, זקף הבעל גבות ושפם, ואז עצר ונדהם.

הזו השעועית התפלה התימהונית, שטעמה לא יותר טוב משל אדמה
וכרובית.
מה יפה הייתה מוגשת אותה שעועית " נרדפת " נטל המזלג קירבו אל
הלוע והטעם היה הפניני רקיע.
מחמדתי היקרה אושרי היחיד אמר הבעל המאושר לאישה שמעולם לא
נראתה לו כל כך יפה, ממרומי השנים הם למדו להכיר לדעת מה יפה
בבוגר וכעור אצל הצעיר, מהו הטוב והרע והשילוב בניהם וידעו
שאהבתם היא רק שלהם.


אז מהו המסר לך ידידי, שבכל כיעור מסתתר לו היופי, שבכל תפל
ישנו העיקר, ושאהבה היא מעל הכול
ועל זה עוד הרבה יסופר.