הבינוניות הזו
וזה הכל אשמתי
אני רועדת
כי אני יודעת שזה הכל אני
אני אצא מהחדר
ואני אתחיל לבכות
לא בגללם
לא,
לא בגללכם
רק בגללי.
הבינוניות הזו שלי.
נמאס לי מעצמי.
נמאס לי
להיות כמעט
ונמאס לי להיות בערך .
אני נגעלת מהמחשבה
עולמי צר
והבינוניות עוטפת אותו
וממלאת אותו
נגמרתי אפשר לומר.
וגם הדמעות בעיניים כבר יבשו
והכוח שהיה להלחם נגמר
כי הבנתי שאני נלחמת על כלום,
אני נלחמת מלחמה כוזבת
על בינוניות .
בינוניות לא צריכה לזכות בדבר
פרט מאכזבה.
אני שונאת את עצמי.