|
הבינוניות הזו
וזה הכל אשמתי
אני רועדת
כי אני יודעת שזה הכל אני
אני אצא מהחדר
ואני אתחיל לבכות
לא בגללם
לא,
לא בגללכם
רק בגללי.
הבינוניות הזו שלי.
נמאס לי מעצמי.
נמאס לי
להיות כמעט
ונמאס לי להיות בערך .
אני נגעלת מהמחשבה
עולמי צר
והבינוניות עוטפת אותו
וממלאת אותו
נגמרתי אפשר לומר.
וגם הדמעות בעיניים כבר יבשו
והכוח שהיה להלחם נגמר
כי הבנתי שאני נלחמת על כלום,
אני נלחמת מלחמה כוזבת
על בינוניות .
בינוניות לא צריכה לזכות בדבר
פרט מאכזבה.
אני שונאת את עצמי. |
|
... בכוונה אני
משאירה את הדלת
הימנית האחורית
פתוחה למחצה,
ומחכה לראות
אותם מנופפים
לי בהתרגשות
ועושים לי עם
הפה תנועות
של דג
באקווריום
משתוקקים...
אבל
אני לא מראה להם
שאני יודעת,
אני רק מעלה על
פני חיוך של
הכרת תודה -
ואז, כשהם כבר
לא בודדים-
משלחת אותם
לדרכם...
צפיחית בדבש
בטיזר לסלוגן
"כל האנשים
הבודדים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.