הנה שברי השעות הטהורים
כרוכים ביחד כמו אחוות משחקים
הנה חיוכך הדרוך עדיין מצלילים ומראות
חודר לתולדות חיי כמו סכין של משי
הנה דרכך שלא מצאתי אפילו
בין כל סגולות פרחי פנייך
הנה שברי השעות כמו סוד השחר
פעורים תמיד מול השיר הצמא
ושורותיו כבולות בצבע זכוכית
בגלל הרחיפה והשתיקה
הנה שברי הזמנים הנעימים
חושפים את הפצעים שלא חבשנו
שצורתם כמו האילמות המתפוררת
תמיד מהוהה באלף נגיעות שקטות
הנה שברי השעות הנעימים
הנה שברי הרגעים הקטנים
מהם פרשנו כדי להזות ביחד
את הזיות היין והתקווה
שנספגו אבק במרוצת הזמנים
שנעטפו בחיסוסים שלא מחקנו
ונצמדו כשתי שפתיים אילמות,
הנה , עקבתי אחרייך מקרוב ורחוק
וראיתי אותך היכן שרציתי
תמיד נדיבה וחולמת
כמו שלטון עתיק של נעורים,
ובחרתי לך שורות של משי
כדי לכרוך איתך את ברית הדם,
והייתי תמיד נרדם איתך ועם שמך,
שוכב עלייך מואר באורך
כמו אבקת אורנים נדירה,
והייתי שואל מניין הבושם הנפלא
שתמיד נדף מגופך הקטן...