ושוב לשמוח
ושוב לצחוק
ושוב לברוח
לכרית הרטובה
לאהבה האסורה
לבכי השקט
הצעקה הנעלמת
נשיכות בכף היד
שהפכו אדם אחד
לבודד ולבד
מיוסר מכאביו
ולמרות שזה כאן ועכשיו
זה נראה כמו נצח
בלי סוף, בלי עתיד
אתה נעלם ברקע
בסיפור הכואב
אתה נהפך לעוד דמות השוברת את הלב
גם אתה בוכה
בכרית משלך
מחכה שאתקשר
שאבקש סליחה
האהבה הזאת
היא לא נותנת לאהוב
כבר מההתחלה
ידעתי רק לכאוב
הסוף שלה
צפוי מראש
סיפור כל כך נדוש
הכל כבר קרה
עדיף שלא יקרה
האהבה שלנו קרתה רק במקרה
טעות שלא תחזור
טעות שלא תהיה
משום מה הכל מסתכם בך, כל שיר נוגע אליך, וכל פרוזה מתנגנת על
הכאב שהחזרת לי.
זה כבר לא האהבה...אלא רק הכאב שנשאר ממנה. | 