"כן, הלכנו לבית-ספר בים, אף כי אולי לא תאבי להאמין בכך."
"מעולם לא אמרתי שאיני מאמינה!" קטעה אותו אליס.
"בהחלט אמרת," אמר הכמוצב (כמוצבים הם היצורים מהם מכינים מרק
שטעמו מזכיר ביותר מרק צבים).
"נצרי לשונך!" הוסיף הגריפין לפני שאליס יכלה לדבר שוב. הכמוצב
המשיך "זכינו להשכלה המשובחת ביותר, למעשה, ביקרנו בבית הספר
מדי יום."
"גם אני הלכתי לבית הספר יום יום," אמרה אליס. "אל לך להתרברב
בזה כל כך."
"עם תוספת שיעורי העשרה?" שאל הכמוצב, חרד במקצת.
"כן," אמרה אליס, "למדנו צרפתית ומוסיקה."
"וכביסה?" שאל הכמוצב.
"בהחלט לא!" השיבה אליס בתרעומת.
"אהה! אם כך בית הספר שלך לא היה בית ספר מצוין באמת," אמר
הכמוצב בהקלה רבה. "לעומת זאת, בבית הספר שלנו, בסוף פירוט
החשבון הופיע, 'צרפתית, מוסיקה וכביסה - תוספת.'
"לא יתכן שנהנית מכך במיוחד," אמרה אליס; "לחיות בקרקעית הים."

"לא יכולתי להרשות לעצמי ללמוד זאת," אמר הכמוצב באנחה. "לקחתי
את המסלול הבסיסי בלבד."
"מה הוא כלל?" חקרה אליס.
"ראשית, קריעה וחטיבה, כמובן," השיב הכמוצב; "ואז יתר מקצועות
האריתמטיקה - חיבוק וחיזור, סבל וצילוק, ולבסוף קצת
כיעורומטריה."
"מעולם לא שמעתי על כיעורומטריה," העזה אליס לומר, "מה זה?"
הגריפין ספק את כפותיו בהפתעה. "מעולם לא שמעה על
כיעורומטריה!" הוא קרא. "את יודעת מה משמעות המילה 'כיעור',
אני מניח?"
"כן," אמרה אליס בפקפוק-מה, "זה אומר - להפוך משהו למכוער
יותר."
"ובכן, אם כך," המשיך הגריפין, "אם אינך יודעת מה משמעות המילה
'כיעורומטריה', אזי הנך שוטה."
אליס לא חשה רצון לשאול עוד שאלות בנושא, על-כן היא פנתה
לכמוצב ואמרה, "מה עוד למדת?"
"ובכן, היו היסטריה," השיב הכמוצב, מונה את המקצועות בכנפותיו,
"היסטריה עתיקה ומודרנית, כולל ימוגרפיה וגם ציעור - המורה
לציעור היה צלופח זקן, שבא לבית הספר פעם בשבוע. הוא לימד
אותנו ציעור בעקרונות רכים, שיטוט בדירים ומלחמת יד."
"ואיך זה היה?" שאלה אליס.
"טוב, איני יכול להדגים זאת בעצמי," אמר הכמוצב, "אני נוקשה
מדי. והגריפין לא למד זאת כלל."
"לא היה זמן," אמר הגריפין, "על כל פנים, למדתי אצל המורה
למקצועות הקלאסיים. הוא היה סרטן זקן, הברנש הזה."
"לא למדתי אצלו מעולם," אמר הכמוצב באנחה, "הוא לימד שפות
עתיקות, אם איני טועה".
"אכן כן, אכן כן," אמר הגריפין, נאנח בתורו; ושני היצורים
הליטו פניהם בכפותיהם.
"וכמה שעות ביום נמשכו השיעורים?" שאלה אליס, ממהרת לשנות את
הנושא.
"עשר שעות ביום הראשון," אמר הכמוצב, "תשע בזה שאחריו, וכך
הלאה."
"איזה סדר יום מוזר!" קראה אליס.
"זו הסיבה שהם נקראים שיעורים," העיר הגריפין, "על שום שיעור
משך הזמן שלהם, הפוחת מיום ליום."
זה היה רעיון חדשני ביותר לדידה של אליס, והיא הפכה בו מעט
לפני שהעירה את הערתה הבאה. "אם כך, היום האחד-עשר היה בוודאי
יום חופש?"
"מובן שהיה," אמר הכמוצב.
"ומה עשיתם ביום השנים-עשר?" המשיכה אליס בלהיטות.
"דנו מספיק בשיעורים," התערב הגריפין בקול החלטי ביותר, "ספר
לה כעת משהו אודות המשחקים."

המקור: http://tinyurl.com/MockTurtle