קשת זוהרת מאושר! היא מפליאה את כל מי שמגיע לכאן. כל יום עם
זריחת השמש היא מתעוררת לחבק את העיירה מקצה אחד עד לקצה השני,
נעלמת עם בוא הערב כדי שוב להופיע בבוקר השכם. וכך במשך הרבה
מאות שנים, אפילו ביום הכי מעונן וקודר, הקשת לא עוזבת את
המקום.
שמועות על העיירה וכמובן, על תושביה שהם האנשים הכי נחמדים,
צדיקים וטובי לב בעולם, הגיעו לערים וארצות רחוקות.
ג'ונתן, צייר צעיר, תכנן את נסיעתו כך שיגיע לעיירה מאוחר
בערב, שמא יחווה אכזבה במקרה שכול הסיפורים על הקשת המופלאה
יתבדו. כך לפחות יאחז בליבו תקווה מתוקה להיפגש עם הפלא שיחכה
לו מחר.
הוא התמקם בחדר קטנטן ונעים באחד ממלונות ישנים במרכז. סידר את
חפציו והלך לישון בהתרגשות רבה, אך נרדם מייד להפליא.

...קשת זוהרת מאושר! איזה חלום יפה!
הוא יוצא למסדרון כדי להציץ מהחלון החוצה והקשת היא שם. הוא
יוצא לרחוב והקשת היא גם שם. זה לא חלום!
ג'ונתן חוזר מהר מאוד לחדר, מוריד את בגדי שינה, מתלבש ויוצא
בחיפזון רב לרוות מייד את סקרנותו - למצוא מישהו שייתן תשובה
לכל שאלותיו לגבי הקשת.
הרי ברור שדבר לא רגיל מתרחש כאן! וגם היום זה יום כה קודר,
שלפי כל חוקי הטבע אין שום סיכוי להופעתה של הקשת, ולעומת זאת
היא מתקמרת מעל כל העיירה ולא עוזבת אותה אף לרגע, כמאירה עליה
ומגנה מפני חושך, צלמות ורשע.

הראשון שג'ונתן נתקל בו היה סאם - קונסיירז' מבוגר. צייר הצעיר
הסתכל בו במבט מלא תימהון ושאלות רבות. הוא אפילו לא הספיק
להוציא מילה, אבל סאם כבר ידע - הנה עוד אחד שרוצה לדעת על
הקשת שלנו. בהיותו עובד כאן יותר מחמישים שנה הוא ראה הרבה
דיירים חדשים עם הבעת פנים בדיוק כמו שלג'ונתן עכשיו וכול מה
שהם רצו זה לדעת את סיפורה של התופעה המופלאה הזאת.

- רוצה לשמוע על הקשת שלנו?
- כן, איך ידעת?
- שב.

לפני הרבה מאות שנים גר בעיירה הזאת צייר בשם נתנאל. הוא היה
צייר נהדר ואיש עם לב זהב, אבל לאסונו, הוא גר בין אנשים רעים
ורשעים. חרה להם מאוד שהוא חי לו בשקט ובשלווה, עוסק באומנותו
במסירות רבה, לא פוגע באף אחד ולא רשע כמוהם.

יום אחד החליטו התושבים לעשות נגדו קנוניה.
הם פרצו אליו הביתה וגזלו ממנו את כול הגיליונות ויריעות, אבל
השאירו לו את הצבעים. הם ידעו עד כמה יהיה לו קשה לא לצייר
ובעוד כשיש את הצבעים בהישג ידיו. אף חנות לא מכרה לו שום
גיליון, יריעה ואף דף אחד.
אז הצייר המסכן מוצף בצורך יצירה, שלראשונה הפך לסבל, התחיל
לצייר על הקירות, הרצפות והתקרות של דירתו הקטנה.
כשנודע הדבר לתושבים, הם העלילו עליו שהוא השתגע והוציאו אותו
מהבית. לא נשאר לו, אלא רק לצייר ברחובות ועל בנייני העיירה.
לא עבר הרבה זמן רב, עד שהאשימו אותו בבריונות ולקחו אותו
לכלא, אבל את הצבעים הם לא גזלו ממנו. אלה היו אנשים מאוד
אכזריים ורועי לב. היה להם תענוג עצום לראות בן-אדם שכולו מלא
ברצון ליצור, מבלי שתהיה לו אפשרות להגשימו.
הם סגרו אותו בכלוב קטן וזרקו לו ערימה של שפופרות צבעים.
מסביבו תמיד התאספו סקרנים למיניהם שנהנו מלראות את ייסוריו.
המסכן, הוא צייר על התקרה ועל הרצפה של הכלוב הזעיר ועל כל
הסורגים.
לא נשאר לו כוח לסבול יותר.
יום קודר אחד הוא פשוט רוקן את כל השפופרות אל תוך פיו...
...במקום הצייר הופיעה לפניהם, קשת זוהרת מופלאה, שחדרה דרך
הקירות והגגות של הכלא (שבין רגע הפך לבית קסמים צבעוני
מחלומות הילדות האגדיים) וקימרנה מעל כל העיירה.
באותו רגע התפרץ הבכי העצום ביותר שנשמע אי-פעם עלי אדמות! זאת
הייתה התייפחות של תושבי העיירה שקוננו על הצייר המסכן ובו
זמנית זה היה בכי של אושר, התמוגגות, רוך, חום, אור ואהבה
שהקשת הקרינה והעניקה להם.

ג'ונתן הודה מאוד לסאם, יצא למרפסת ועד הערב ישב שם והתבונן
בקשת. הוא שוחח איתה, שאל שאלות והיא ענתה לו.

במקור, נכתב רוסית.