|
איש אחד יצא מהקריות לחיפה.
מה הסיכוי שלי להתחתן איתו ושהוא יחשוב שאני לא רק יפה
(וגם שלא יפריע לו שאני ממש לא אופה)?
כמה תעלה לי השמלה (כולל זר של פרחים)?
וכמה יעלה לי להאכיל שלוש מאות ושתיים אורחים?
וכמה דמעות של אושר אפשר לבכות?
וכמה שמחה ניגרת מהקירות?
ובסוף הלילה ההוא אני שואלת אותך בקול מבולבל -
תגיד כמה אתה אוהב אותי בכלל?
לאהוב יותר מידי זה בכלל לא רע
(גם עד השמיים וגם בחזרה...)
וגם, אני שואלת אותך בלי מילים
(רק עם העיניים)
כמה זה אחת ועוד אחד?
(זה שניים). |
|
|
אוהב, לא אוהב,
אוהב, לא אוהב.
החרציות תמיד
משקרות אותי.. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.