|
צל בורדו על רצפה אדומה
הבהקי הלובן נשזרים לציר התאורה
שורה של כיסאות שחורים לגובה דופן הבר
חום של אהבה נכזבת.
תנועת האנשים רכה בזרם
המים כהים ככוס הבירה המוריקה
חיוכי מבוכה על פני אנשי שלכת
הלילה הגדיר את לב האפלה.
עשן כחלחל עולה לשמים
בלהט האשליה הנרקמת
המוזיקה מרדימה את העיניים
לתקתוק שעונים כבד.
שעת החלום מאחרת לבוא
דמויות חיילים מסתתרות ביער
מדורות אדומות מחממות את הידיים
הלילה נשכח מעט מצל שפתייך. |
|
|
החיים הם כמו
שקית זבל - כמעט
תמיד זורקים לשם
זבל אבל יש גם
הפתעות.
הפסימיסט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.