חשבתי רק על עצמי
ואז שמעתי רעש, כאילו שנתקענו במשהו
והמשכתי לחשוב רק על עצמי
כולם כבר ירדו מהאוטובוס
ואני המשכתי לחשוב על עצמי
קמתי לבדוק ממה כולם מתרגשים
רק כי אכפת לי מעצמי
על הכביש הייתה אישה
וחשבתי רק על עצמי
התפכחתי
רציתי כ"כ לעזור לה
לא ידעתי איך
לגעת בה
להגיד לה שהכול יהיה בסדר
למרות שאני לא מכירה אותה בכלל
נראה לי
כי אם לא הייתי חושבת רק על עצמי
אולי הייתי מכירה אותה
אומרת לה שלום באוטובוס.

הוא התחיל לטפל בה
ואני שוב חשבתי רק על עצמי
הוא הפך אותה,
כל הדם התחיל לנזול על הכביש
והגשם, הגשם שלא מפסיק לרגע,
הגשם שלא עוצר,
מנסה לנקות אותו
לנקות את הדם
ולא מצליח.
אני רועדת כולי רועדת
והדמעות מתערבבות יחד עם הגשם
מנסות לשטוף הכול.
הדמעות שרוצות לנקות
את המחשבה על עצמי
האמבולנס מגיע.
משאיר מאחוריו שלולית של דם וגשם,
רגע אחר אני כבר רצה
כדי לא לאחר.
בוכה ורועדת רטובה כולי
לא מרגישה את הרגליים
מרוב קור ורטיבות,
רצה , ועוצרת ברמזור,
כדי שלא יקרה לי מה שקרה לאשה ההיא.
קר כי אכפת לי מעצמי
מכניסה את הרגליים לתוך שלוליות עמוקות,
בשביל שיהיה לי קר
בשביל שיהיה לי כואב,
רק לרגע,
כדי להפסיק לחשוב על עצמי,
ולהבין את הכאב של אחרים.
עולה לאוטובוס
חושבת רק על עצמי,
חושבת רק מה טוב בשבילי,
ולרגע כשאני חוזרת
אני פוגשת בנאדם מבוגר,
מחכה בתחנה,
ואני ממש רוצה לעזור לו,
מחייכת אליו,
הוא מבקש עזרה,
נראה לי שהוא בוכה,
יכול להיות מהקור,
ואולי זה הדמיון שלי
שמתעתע בי.
אני לוחצת
כי אני באמת רוצה!
והוא מאס בעזרה שלך,
מסלק אותך...
ואני רק זוכרת את התמונה,
של האישה המונחת על הכביש בשלולית דם
והגשם שיורד.
חושבת רק על עצמי.