דרור ארי גולדין / מרבו |
את מגיעה לחוף, לאותה פינה קבועה.
את מניעה בי משהו, לא חושב שאת יודעת -
נראית כמו נפלת מהשמיים, ועכשיו את טובעת.
יפהפיה אדמונית, שלווה ורועשת -
מבחוץ הכל רגוע, מבפנים את גועשת
והכל יושב טוב יחד, והכל כל-כך סותר,
ואת הופכת את הים ליפה הרבה יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|