את יוצאת מהחדר
מביטה במראה
בוחנת לפי איזושהי אמת מידה
את יוצאת מהחדר
לא אליי, או אליו - למראה
אני מתקשה אך מצליח
לבלוע הרוק ולא לתהות בפנייך
שאולי אותה בבואה
זוהי דמות האדם היחידה
שאיתה את מרגישה שווה.
ואולי לא כך הם פני הדברים
אולי דווקא הפוכים ושבורים ורצוצים
ואת אולי רצונך שיהיו נעלמים?
אולי דווקא שם במראה
את רואה
אדם מסתתר, מייפה כל כאב
מכסה ומסתיר כל פגם, שלא חלילה יבלוט
לכולם
אבל את הרי יודעת
את הרי רואה
כל נקודת שבר
כמה שאת לא שלמה
ואוהבת, אוהבת באמת
בטח שלא תרצי להיות שווה וכנה בלב ובנפש
עם אדם שאולי גם הוא לא לאוהב
את יוצאת מהחדר
אולי יהיה היום חם
ותוכלי לגלות יותר מהגוף ופחות מן הנפש. |
