מאי 1998. מספר ימים אחרי יום העצמאות ה-50 למדינת ישראל. אני
לקראת סוף כיתה ח. בא אלי הביתה זוהר, החבר הכי טוב שלי
בשנתיים האחרונות. "אז מה, המדינה בת 50..." אמר זוהר, כן,
עניתי לו, "המדינה כבר לא צעירה", חשבת פעם על מה יהיה נגיד
בעוד 10-20 שנה, במדינה, בשכונה, לך באופן אישי? שאל אותי לפתע
זוהר. "לא, אני לא אוהב יותר מדי להתעסק בעתיד, מספיק מלחיץ
אותי שעוד ארבעה חודשים אנחנו מתחילים תיכון". יצאנו למרפסת
לשחק קצת חיובים, יש לי במרפסת סל שהוא בגובה בערך 2 מטר ועם
כדור גומי, אבל לנו שני ילדים בכיתה ח, זה מספיק כדי להנות.
קבענו שנשחק ככה עד 10 נקודות. זוהר התחיל להפציץ, ואני לא
יכולתי מולו ותוך 10 דקות הוא הוביל עלי 2-8. "די, נמאס לי כל
הזמן להסתובב בבית או בשכונה, בוא נסע לקווייזר" עניתי לפתע.
"מה, איפה, ליד קניון איילון?" שאל זוהר. "כן, נחמד שם, פעם
אחרונה ששיחקתי בזה היה ביום האחרון של החופש הגדול". "עזוב,
אני צריך עוד שעה ללכת הביתה, לא נספיק". אם כבר מדברים על
העתיד, אני ממש מקווה שזוהר לא יהיה כבד כל כך כשנתבגר. המשכנו
לשחק, לפתע אני התחלתי להפציץ והנה כבר רק 7-8 לזוהר. זוהר
התעצבן והזכיר את קללת ה-8, כל פעם שמישהו מגיע ל-8 הוא נעצר,
זה כבר קרה לשנינו בעבר. זוהר קלע סל מסוף המרפסת, אני עשיתי
איירבול והנה 9-7. אני בשתי קליעות מחצי מרחק שגררו החטאות של
זוהר עשיתי 9-9, מתחילים הארכה! "ראית רמת אביב ג?" שאל אותי
זוהר, בנסיון להסיח את דעתי, "ראיתי אבל בוא נדבר על זה אחרי
המשחק", כל כך רציתי לנצח את המשחק הצמוד הזה. היה משחק הפכפך
ואף אחד לא הצליח להוביל ב2 נקודות ולנצח, פיגרתי 11-10 הובלתי
11-12, פיגרתי 13-12 ואז עשיתי 3 נקודות רצופות וניצחתי 15-13.
"כוס אוחתוכ" מלמל זוהר, עייף כולו מהמשחק.ישבנו בחדרי, "מה עם
עדי?" שאל זוהר. עדי זאת הילדה שאני כבר כמעט שנה דלוק עליה
מהכיתה השניה. "לא מתקדם כלום, אבל עזוב את זה, מתי תספר לי על
מי אתה דלוק?". זוהר שתק, כבר שנתיים וחצי שאני מספר לזוהר על
כל הבנות שאני דלוק עליהן והוא לא מספר לי כלום, ואם הוא כבר
מספר אז זה באיחור כמו שהוא סיפר לי שהוא היה דלוק על דניאלה
וורד מהכיתה של עדי. יצאנו חזרה למרפסת ושיחקנו סטנגה, בעיטה
ראשונה שלי וזוהר הודף את הכדור אל מחוץ לסורגים והכדור עף
למטה. זוהר מתפוצץ מצחוק, "מה מצחיק?? אני ממש אוהב את הכדור
הזה!" עניתי בעצב, "בוא נרד לחפש אותו" אמרתי, בזמן שזוהר לא
נרגע מההדיפה הגדולה. ירדנו למטה לשיחים לחפש את הכדור, אחרי
דקה מצאנו אותו, נרגעתי. "אתה יודע" פתאום אמרתי "אני מאוד
במתח האם יהיו לי בתיכון בנות שאני ארצה, כי לפי איך שנראה לי,
אני אמשיך להיות מאוהב בעדי להרבה זמן, לך תדע אמר זוהר בטון
שמראה שזה לא באמת מעניין אותו. לפתע בעודנו מתלבטים עם לעלות
הביתה או להסתובב קצת בשכונה ראינו איש מאוד מוזר בא לקראתינו.
"שלום" אמר האיש, "היי" עניתי לו. "חשבת פעם על העתיד שלך,
ילד?" האמת שלא, עניתי. "אז אם אתה באמת מעוניין לדעת על
עתידך, תבוא לגינה הציבורית בעוד חצי שעה, אני אחכה לך ליד
הבית כנסת" ענה האיש ונעלם. "מי זה?" שאל זוהר בטון מפוחד.
"אני לא יודע, אבל עוד חצי שעה אנחנו נברר". "עזוב ,עזוב" ענה
זוהר, "די להיות כבד" עניתי לו. בינתיים עלינו אלי הביתה, זוהר
הפציר שהוא לא בא לפגוש את האיש המוזר הזה אז סיכמנו שאני אלך
לפגוש אותו והוא כבר ילך הביתה. שיחקנו קצת בסופר נינטנדו
בכדורגל, אני הייתי ברזיל, זוהר היה אנגליה וניצחתי 1-3, "זה
בדיוק כמו התוצאה במשחק ידידות ביניהם לפני כמעט 3 שנים" הזכיר
לי זוהר, אני חייכתי. בכלל, טוב להיזכר קצת בעבר.
עברה חצי שעה, ליוויתי את זוהר הביתה והלכתי לפגוש את האיש
התמהוני. "אני שמח שהגעת" אמר לי האיש, "אני עכשיו הולך לקחת
אותך לחוויה הכי גדולה שלך בחיים, אני הולך להראות לך איך יראה
העתיד שלך ב 10 שנים הקרובות, אני אקח אותך למקומות שיהיו
משמעותיים עבורך, אז יאללה נלך?" הסכמתי. נכנסנו למעין משאית
ענקית שהייתה אטומה מכל עבר.  "איפה לדעתך תהיה בעוד 10 שנים
מהיום? כשהמדינה תהיה בת 60?" ממממ הססתי, "בטח באיזו דירה
שכורה עם החברה שתהיה לי". "אתה חושב שתהיה עם עדי?" שאל האיש,
"מאיפה אתה יודע על עדי?" עניתי בבהלה, "אני יודע הכל". הרהרתי
ובסוף עניתי, "לא יודע, הלוואי". הייתה תחושה שהמשאית בכלל לא
זזה. "אנחנו נוסעים בכלל?" שאלתי. "אנחנו לא נוסעים פיזית",
ענה האיש, "אנחנו נוסעים אל העתיד. תחנה ראשונה, התיכון. תכיר
זאת רוחמה, אמר האיש והציג בפניי אישה שמנה עם שיער ג'ינג'י,
"זאת תהיה המחנכת שלך אבל יותר מכל היא תתקרצץ אליך, תתקשר כל
דקה לאמא שלך, בקיצור יהיו לך חיים קשים".  לאחר מכן הראה לי
האיש מספר ילדים שטען שהם יהיו החברים שלי, "אל תצפה מהם יותר
מדי, כי הם לא יחזיקו מעמד זמן רב". "מה עם בנות? לא תהיה לי
משהי מפה?" לא יודע, ענה האיש. חזרנו למשאית ולפתע הגענו
לתנועת הנוער שלי. "היי, אני מכיר את המקום, זאת התנועת נוער,
אבל מה זה קשור לעתיד?" פה יהיו חיי החברה שלך בתקופת תיכון,
תראה את כל החבר'ה האלה, את חלקם אתה מכיר,הם יהיו עיקר החברים
שלך בתיכון. מה עם בנות? שאלתי. עדי גם תהיה פה, אתה תתעקש
לרצות רק אותה במשך שנתיים, עד שהיא תעזוב ותדלק על זאת,
קוראים לה אורטל.  "אני מכיר אותה!" אמרתי. "אחותה לומדת איתי
בכיתה" יפה, אז אחרי שנתיים בתיכון שתרצה את עדי, תעבור אליה,
"מה היא קשורה", צחקתי. המשכנו להסתובב בתנועה, תכיר, זה אריאל
אמר לי האיש והצביע על ילד קטן, הוא יהיה חבר שלך בעתיד.  מה?
אמרתי, הוא ילד קטן... הוא כיום בכיתה ה, הוא עומד לעבור
לשכונה שלכם וכשאתה תהיה בכיתה י"ב תכירו פה ותהיו חברים
טובים. תזכור אותו כי עוד יהיה לכם סיפורים בעתיד.  "אתה רואה
את הילדה עם הפוני והמשקפיים הקטנות?" שאל אותי האיש. "כן
קוראים לה יעל, היא 3 שנים מתחתיי בבית ספר". "יפה, אז כשאתה
תהיה בכיתה י"ב והיא בכיתה ט אתה תתאהב בה, שנתיים לא תרפה
ממנה" מה היא קשורה? שאלתי. "בטח קשורה, איך שאתה רואה אותה,
היא תהיה כוסית". לאן נוסעים עכשיו? שאלתי, "חכה ותראה". נפתחה
דלת המשאית, "ברוכים הבאים לתל השומר" אמר האיש, "פה תעביר את
השירות הצבאי שלך".  בוא תכיר את הילדים שישרתו איתך בעתיד.
בהתחלה ראיתי ילד ממושקף ושחרחר. "זה רוני" הוא ישרת איתך
ותהיו חברים עד שהוא יסע לחו"ל. אחר כך ראיתי ילדה רזה עם
עיניים כחולות, תכיר, זאת רונה, היא תהיה הידידה הראשונה שלך,
היא תהפוך אותה מחייל ממושמע לזרקן. "מה זה זרקן?" שאלתי,
כשתגדל תבין, ענה האיש. לאחר מכן ראינו ילדה גבוהה, "זאת
גלית", היא גם תהיה ידידה שלך, רבים יחשבו שאתם חברים אבל היא
לא תהיה לטעמך. בת כמה היא? שאלתי. כיום בכיתה ז ענה האיש.
הבאה בתור הייתה ילדה רוסייה מנומשת. מי זאת? שאלתי בתמיהה.
זאת לובה, היא בהתחלה תהיה ידידה טובה שלך, אתה תכיר לה את
אריאל חברך מהשכונה ולאחר שאתה ואריאל תריבו, היחסים איתה
יתקררו עד שלא תדברו בכלל ותשנא אותה בכל ליבך. לאחר לובה
פגשתי את לירון, ילדה שחרחורת. זאת תהיה ידידה שלך, אתה בהתחלה
תהיה דלוק עליה עד שיתברר לך שהיא לא מעוניינת בך בתור חבר.
אגב גם היא וגם לובה שיהיו חברות, הן בכיתה ז כיום. המשכנו
ללכת, נתקלנו בילדה צנומה עם סימנים צפונבונים, תכיר, זאת גל
מאור יהודה, היא כיום בכיתה ו, יהיה לכם מערכת יחסים מורכבת.
כולם יידעו שאתה תהיה מאוהב בה, אתם תכחישו, היא תנצל אותך
ואתה לא תשים לב כי תהיה עיוור בגלל האהבה. אחר כך ראינו איזו
ילדה ממושקפת עם פנים לבנות מאוד, זאת הילית, גם היא בכיתה ו,
אתה גם תדלק עליה ותהיו ידידים עד שתבין שהיא מתוסבכת. זה
בעניין הבנות, עכשיו בוא תראה את החברים שלך שיחזיקו מעמד גם
אחרי השחרור, זה הראל הצביע האיש על ילד שחרחר עם עיניים
גדולות, זה יהיה חבר טוב שלך ואפילו תהיו יחד באותה
אוניברסיטה, זה גבריאל הצביע האיש על ילד רזה עם קול גבוה, הוא
גם יהיה חבר שלך אבל יהיו ביניכם מריבות רבים. והאחרון זה גיא,
הצביע האיש על ילד בעל חזות אירופאית, הוא גם יהיה חבר טוב
שלך, הוא גם יכיר לך מישהי שתהיה ידידה טובה שלך. מה זה הוא
קטן, אמרתי. כן, הוא בכיתה ה, אגב גבריאל בכיתה ו כיום והראל
בכיתה ז. ועוד אחד אחרון, כמעט שכחתי, זה הוא אלישע, הצביע
האיש על נער דתי שנראה גדול ממני בכמה שנים. הוא בכיתה י"א,
הוא כיום גר בקנדה אבל אתם תפגשו בצבא.  כשעמדנו לצאת ראינו
ילדה עם עיניים כחולות ושיער שחור, זאת שירה, אתה תהיה דלוק
עליה בגלל שתבוא לבקר בבסיס אחרי השחרור, לא ייצא כלום, תתרחק
ממנה היא תהיה פריקית. חזרנו למשאית, הייתי מותש מכל החברים
שפגשתי, היעד הבא היה איזה בית קפה. מה אנחנו עושים פה, שאלתי.
אתה לא צמא? שאל. קצת, עניתי. ישבנו שם והזמנתי קולה. אתה רואה
את הילדה הזאת שם, אתה תדלק עליה כשתבוא לפה, היא תמלצר פה.
באמת? בת כמה היא? היא בכיתה י"א כיום, קוראים לה שירלי. לא
יכול להיות, אמרתי, אני לא נמשך לבנות גדולות. "זהו שפה תהיה
לך אי הבנה, אתה תהיה בטוח שהיא קטנה ממך, תדלק עליה, תכתוב
עליה אפילו סיפור באתר עתידני שייקרא במה חדשה וכשיתברר לך בת
כמה היא, תרד מהקטע.  "איזה חיים מסובכים" עניתי. חזרנו
למשאית, "התחנה הבאה היא הבית ספר לפסיכומטרי". הגענו לשם,
"טוב, פה תהיה בסך הכל 3 חודשים, אבל יהיו לך 2 חברים" אמר
האיש והצביע על שני בנים גדולים ממני. "זה רוני, כיום בכיתה
י"א וזה ניסן שהתגייס לא מזמן, שניהם עתידים להיות חברים שלך
מהפסיכומטרי, אתה אמור להדלק על גיסתו לעתיד של ניסן. "יהיה לי
חבר נשוי בעשור הקרוב?" מסתבר שכן, ענה האיש. חזרנו למשאית,
"טוב, עכשיו הגענו לנקודה האחרונה שלך, האוניברסיטה", תסתכל על
הילדים פה, לפחות עד מאי 2008 אף אחד לא יהיה דומיננטי בחייך,
יווצרו לך קשרים אבל לא משהו מיוחד. העפתי מבט על כל הילדים
שנראו פלוס מינוס בני גילי וחזרתי למשאית. "לאן עכשיו, חזרה
הביתה, לעבר?" שאלתי. "כן, ענה האיש אבל לפני זה אני רוצה
להכיר לך את כל האנשים שיהיו קרובים אליך שלא תכיר אותם באף
מסגרת. נתחיל עם אלעד, הצביע האיש על ילד בן גילי עם שיער
ארוך, הוא יהיה חבר טוב שלך מתקופת הצבא, אתם תמצאו הרבה מאוד
נושאים משותפים, אתה תכיר אותו דרך איזה חבר שיהיה לך מתיכון,
אם אתה זוכר היה בבית ספר שלך איזה אחד שקראו לו סמי, קירח כזה
עם משקפיים, אז דרכו. תהיו חברים ממש טובים.  נמשיך עם עוד
ילדה ששמה גל, אמר האיש והצביע על ילדה קטנטנה ממושקפת. "היא
קטנטנה, בת כמה היא?" שאלתי. "היא בכיתה ד, אתם תכירו עוד 8
שנים וקצת דרך גיא שיהיה איתך בצבא, אתה תדלק עליה, תצאו כמה
פעמים אבל היא תעדיף אותך כידיד. הבאה הייתה ילדה קטנה
בלונדינית בשם טלי. תכיר, אמר האיש, "זאת טלי, היא תהיה גיסתו
של ניסן, היא בכיתה ג כיום" חחחח איזה תינוקת, צחקתי. "אתה
תדלק עליה בעוד קצת פחות מ-9 שנים אבל ניסן לא ירצה לעזור לך
איתה וככה הסיפור שלה ייגמר."
הילד הבא היה זיו שאמור להפוך בחודשים הקרובים לחבר של זוהר
מתיכון, על פי טענתו של האיש אני והוא אמורים להיות חברים
טובים מעוד 9 שנים. יחד איתו פגשתי את חבריו אלישע, דורון, גבי
ורן, שהם פחות או יותר בני גילי (אלישע בכיתה ט, דורון וגבי
בכיתה ח ורן בכיתה ז) שגם איתם אתחבר בעתיד. "זהו, אני שמח
שבאת איתי למסע לעבר לעתיד שלך, כשתפתח הדלת אתה תחזור למקום
ממנו עלית על המשאית, מקווה שנהנית".  "רגע, תהיה לי חברה?"
שאלתי, האיש נעלם והדלת נפתחה.

הנה שוב אני בשכונה, תלמיד כיתה ח שעוד ארבעה חודשים מתחיל
תיכון. הסתכלתי בשעון, בסך הכל עבר חצי שעה מהרגע שנכנסתי
למשאית, התקשרתי לזוהר וסיפרתי לו על מה שהיה, הוא חושב שאני
פסיכי.  איזה עתיד הזוי משהו מצפה לי, אלוהים יודע איפה אני
אהיה בעוד 10 שנים...

הנה עברו 10 שנים, כמו שהאיש הזקן אמר, התווספו לי הרבה חברים,
יש לי בהרבה יותר חברים מלפני 10 שנים שאז זה הסתכם בזוהר
ואבי.  אבל דבר אחד חסר לי וזאת חברה.  ובגלל שאין לי חברה אני
חי בעבר, נהייתי בן אדם נוסטלגי שרק חושב על העבר, לפעמים זה
עבר של מספר חודשים ולפעמים זה עבר של קרוב ל 10  שנים.
הנוסטלגייה הזאת לא משפיעה עלי בחיי היום יום אלא כשאני עם
עצמי ולדעתי הכל נובע מהיעדר בת זוג. ככה זה כשאתה בן אדם
ביישן עם בנות.  מי ייתן שנכתוב סיפור דומה ב-2018, עם פחות
שינויים בחיים, פחות חברים חדשים אבל יותר סיפורי אהבה שלא
יסתכמו בדייטים בודדים.

הערה: כל השמות של הדמויות בסיפור שונו, הם תואמים את השמות
בסיפורים: "היום הסגריר" "אהבה צהוב כחול" ו"מהמונדיאל באהבה"