"תעשה לי טובה", אמרה לי רמי, "אחרי שתגמר השבעה, אל תשאיר
אותו לבד. היכנס מדי פעם, דבר איתו. זה כל כך לבד אחרי שבעה" .
היא כבר היתה די חלשה וזה היה באחד הביקורים האחרונים שלי
אצלה. חמש שנים היא היתה נקיה לאחר כריתת השד, אבל הסרטן חזר
בכל הכוח ותוך שלושה חודשים הסיפור נגמר.

אני בסך הכל השכן ממול, דלת מול דלת. גרושתי ואני הגענו לבניין
לפני ארבע שנים. שנה לאחר שהגענו פירקנו את החבילה 'וזה לי
סיבוב שלישי כבר, תתארו לכם'. לא יודע מה הם מצאו בי, גידי
ורמי, זוג עוזבי קיבוץ מבוגרים. גידי הוא עגלגל, עם סבר פנים
רך ונעים ורמי היתה גבוהה וגרומה עם פנים שיופי זו לא ההגדרה
הנכונה בשבילם, אפשר להגיד שהיו לה פנים חזקות ומרשימות והייתי
יכול להביט בה שעות בלי להשתעמם. בתקופה הקשה של הפרידה
והגירושין, מצאתי את עצמי לא פעם נכנס איתם לשיחות על נישואין
וזוגיות, כנראה  שניסיתי להבין מהזוג הוותיק הזה, זוג שנשוי
עשרות שנים, היכן נכשלתי. "נראה לי שיותר משאתה מתאבל על
הפרידה, אתה כועס על הכישלון", היא אמרה לי פעם אחת. איך אפשר
להסביר לאשה שנשואה ארבעים שנה, שלושה כשלונות רצופים בבניית
מערכת יחסים? "אתם נכשלים כי הכל יותר מדי קל לכם. בעיה הכי
קטנה ואתם מפרקים את השותפות. הצעות נישואין שנגררות אחרי
מטוסים על החוף, חתונות במאתיים אלף שקלים, ספירת צ'קים והופס
לרבנות." מה שנכון נכון. "בסופו של דבר צריך לבחור נכון ולעבוד
קשה. נישואין זה מוסד וולונטרי, התנדבות, כמו ביחידה צבאית
מובחרת. משהו שדורש התמסרות, עבודה, שכל והרבה סבלנות." למה הם
תמיד מדברים על צבא ועבודה הקיבוצניקים הזקנים האלה? הרהרתי
לי. הייתי מת להזדקן ביחד עם אשה כמו רמי. הם נראו לי כל כך
נעימים ושלמים ביחד, שני ההפכים האלה, ממש כמו שהבטיחו לי
שיהיו חיי הנישואין כשהייתי קטן.

נכנסתי לגידי הביתה עם בקבוק קורוואזייה. אני יודע שהוא אוהב
קוניאק טוב וידעתי שאין סיכוי שהוא ירשה לעצמו להנות כשהוא
מתאבל, עניין של רגשי אשמה. אסור להנות באבל, זה מחלל את זכרה
ובלה בלה בלה... רמי הזהירה אותי מזה, אמרה שאני אגיד לו שמותר
לו להנות, שלא ישאר לבד, שיאכל וישתה ושידבר. שידבר וידבר
וידבר, שלא ישמור בבטן שום דבר. "יום אחד, כך אני מקווה, תתנפל
עליו איזו ישישונת או פרגית ומבחינתי זה בסדר גמור. פיניתי את
הצד שלי במיטה ואני ממש לא מעוניינת שיהיה לו קר בלילה, אני
ממילא לא אהיה כאן בשביל לקנא. ותדע לך שאפילו עכשיו אני מקנאה
מעצם המחשבה, אבל כשאני אזוז לי מפה, ממש לא יהיה אכפת לי".
אחרי שהיא אמרה את זה ביקשתי סליחה ויצאתי למסדרון. יש דברים
שאפילו בנזונה כמוני לא מסוגל לשאת בלי לשפוך דמעות ואני, בוכה
אפילו בטלנובלות. גידי ישב על הספה, הבית היה מסודר יחסית ואני
התישבתי בכורסה לידו. הצבתי את הבקבוק וניגשתי למזנון להביא
כוסות. מצאתי את הכוסות הכרסתניות של הקוניאק ומזגתי לשנינו
כמות גדולה מהרגיל.
קוניאק שותים לאט, מחזיקים את רגל הכוס בין האצבעות כך שכף היד
מחממת קצת את המשקה והניחוח המשכר מגיע לאף. קוניאק זה
התענגות, דקדנס צרפתי, שונה מהקיווקי האמריקני של הבורבון,
הקפצת טאקילה מכסיקנית או שתיה פראית של וודקה. קוניאק זו
חגיגת חושים, לא השתכרות אבלים. "רמי אמרה לי להגיד לך
שהקורווזייה זה בהוראה שלה, פקדה עלי לדאוג שתהנה מזה, שהיא
משגיחה מלמעלה ודיר באלאק". לא יודע מהיכן שאבתי את האומץ
והחוצפה לדבר אליו ככה אבל הוא חייך פתאום, מזהה את חוש ההומור
שלה.
ישבנו לנו ככה, שואבים לאט לאט את הקוניאק כשגידי התחיל פתאום
לצחוק. בהתחלה הוא רק חייך חיוך של ילד אבוד שנהנה מסרט שרץ
בתוך הראש שלו ואז הוא התחיל נורא לצחוק ואמר: "ואני, מטומטם
שכמוני אומר לה גמאני, גמאני". "מה גם אני?" שאלתי אותו ואז
הוא אומר לי "זה לקח לי שנים, שנים לקח לי להשלים את המשפט: גם
אני אוהב אותך." לא היה צריך להמשיך לדובב אותו, הסיפור זרם
בקילוח איתן וככל שהוא התקדם הבנתי עד כמה כל סיפורי הדייטים
וכל ההתבכיינויות בפורומים ושאר קשקושי הביצים וזיבולי המוח,
עד כמה הסיפורים שלנו הם קטנים עלובים ועצובים.
"כשהגעתי לקיבוץ עם הורי שהיו מורה ואחות, נכנסתי לקבוצת
'להבה'. החבר'ה האלה גדלו ביחד מבית התינוקות ומאוד קשה
להתמרפק ולמצוא מקום בחבורות האלה. על אף שלא הייתי חזק במיוחד
או ספורטאי דגול, היה לי מזל שניחנתי בחוש טוב לכדור, שיחקתי
כדורגל לא רע ולאחר שעברתי את כל הזובורים ההכרחיים, מצאתי את
מקומי בקבוצה. דבר נוסף שעזר לי היתה היכולת שלי לארגן כל מיני
מעשי שובבות. הייתי חוליגן לא קטן אבל מתוחכם ויצירתי
ופראי-האדם מ'להבה' מצאו בי שותף נאמן לכל השטויות והפראויות
שלהם." גידי לגם עוד לגימה קטנה מהקוניאק והמשיך. "אתה  בטח
זוכר איך זה בכיתה ה' כשהבנים שונאים את הבנות ולהיפך, כשהבנות
גבוהות בלפחות חצי ראש מהבנים ושני הצדדים לא ממש בקשר. יום
אחד לקחנו חרדליות פלסטיק צהובות כאלה מחדר האוכל והצבנו מארב
לבנות הקבוצה. לפי אות מוסכם יצאנו והתזנו עליהן מים, חוץ ממני
ששמרתי את החומר המקורי, חרדל של תלמה שהיום לא היתי מקרב אותו
לשום נקניקיה, והתזתי אותו על שרהל'ה השמנה, המסכנה של הקבוצה.
רמי, שההורים שלה נתנו לה את השם רמה, נורא התעצבנה עלי וצעקה
לי שאני גיבור גדול על חלשות ונראה אם יש לי אומץ להתיז גם
עליה. רמה הייתה הילדה שהייתה לי בראש תשעים וחמישה אחוז מהזמן
והייתי מהרהר בה בשוכבי ובקומי. היא היתה ילדה גבוהה וגרומה
ואלופה בג'ודו. היו שם המון ילדים ולא יכולתי שלא להיענות
לאתגר ומיד היא חטפה את מנת החרדל שלה ישר על החולצה הלבנה. לא
עברה שניה  ואני מצאתי את עצמי מוטל על גבי באיפון מושלם.
צעקתי משהו כמו: "תיכף תראי מה אני יעשה לך, יא מגעילה אחת."
אבל היא עברה לתרגיל בריח על הצוואר ולא יכולתי לזוז. לא ידעתי
מה אני מרגיש - יותר מושפל או יותר מאוהב. ריח השמפו שלה,
המשקל שלה על הגוף שלי, הייתי אדום כמו עגבניה ולא רק בגלל
החניקה.
מסביב הבנים צרחו עצות והבנות צחקו ומחאו כפיים, איזו
השפלה...
לפני שהיא שיחררה אותי היא קירבה את הפה שלה לאוזן שלי ולחשה:
"יכולתי להרוג אותך, אם לא היתי אוהבת אותך". כשהיא שחררה אותי
אמרתי : 'גמאני'. 'מה גמאני?' היא שאלה ואני רק הצלחתי להגיד
'תעזבי אותי, יא מפלצת' וברחתי משם. באותו יום היא סימנה אותי
לכל החיים. הדור שלכם מחזיק נישואין עשרים שנה מקסימום ואנחנו
הינו נשואים מכיתה ה'."

לגמתי מנה גדולה מהכוס ומזגתי פעם נוספת לשנינו, היתי זקוק
ללגימה הזאת. נזכרתי לי בשלושת האקסיות שלי ותהיתי אם לא היה
כדאי שאחת מהן היתה מטילה אותי על הגב וקובעת עובדות. מצד שני,
אף אחת מהן לא דמתה לרמי, כנראה עניין של מזל, או שאתה פוגש
אשה כזאת או שלא.
"כמה שנים טובות הסתובבנו אחת סביב השני ולהיפך והיה לשנינו
ברור שיום אחד נהיה ביחד."
"נשואים מכיתה ה', לא יאומן", אני מוצא את עצמי ממלמל.
"זה לקח קצת זמן, אתה יודע איך זה עם ילדים, בעיקר בקיבוץ.
כשאתה בתוך הצפיפות הזאת של הקבוצה, בבית הילדים, אתה בונה
לעצמך חומות הגנה, לא חושף את החולשות והמאוויים שלך, הפרטיות
שלך נמצאת בתוכך כי כל השאר חשוף."
שאלתי אותו עם זה מקובל שיש זוגות בקבוצה והוא ענה לי שלא רק
שזה לא מקובל, זה ככל הידוע לו ממש לא קיים. "בכל התנועה
הקיבוצית לא תמצא זוג שגדל מהסיר עד לי"ב. אם פעם תגלה זוג כזה
זה יהיה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. להתחתן בתוך הקבוצה זה
כמעט כמו גילוי עריות. המצב שלי היה שונה כי הגעתי לקבוצה בגיל
תשע ואם אתה מוצא זוגות מאותה קבוצה תגלה שתמיד אחד מבני הזוג
הגיע מאוחר לקבוצה ולא שכב עירום באמבטיית השמש עם כל שאר
התינוקות."
"לילה אחד בכיתה ט' עשינו מסיבת ריקודים באחד החדרים עם
הפטיפון של הקבוצה, זה היה בשנות השישים המוקדמות והריקודים
תמיד התחילו בטוויסט ושייק ונגמרו בסלואים. בסלואים נהגנו
לכבות את האור ולרקוד צמוד צמוד ולהתחרמן. הבנות עם הבנים
מהכיתות הגבוהות ואנחנו עם הבנות שבקבוצות מתחתינו. עד היום
אני זוכר את השירים של הפלטרס, אדאמו, כריסטוף, וקוני פראנסיס
שנתנו את פס הקול המוסיקלי למשחקים המיניים התמימים האלה. אז'ה
קרייה, קרייה אה אלין.... אז'ה פלורה, פלורה אה אלין... בדרך
כלל הבנים הזמינו את הבנות שנעתרו או שלא. אני הייתי קצת ביישן
ואף פעם לא העזתי עד שיום אחד רמי ניגשה ומשכה אותי בכוח
לרקוד. אמרתי לה שאני לא יודע לרקוד והיא ענתה שלא צריך לדעת
כלום, רק להחזיק חזק ולסתום את הפה. מזל שהיה חושך ושאף אחד לא
הרגיש איך הסמקתי ואיך הברכיים שלי רעדו והפכו לחמאה. היתי
נבוך וניסיתי לשמור מרחק אבל היא חיבקה אותי חזק ושאלה: 'מה
גמאתה, מה גמאתה?' התממתי ושאלתי למה היא מתכוונת והיא אמרה:
"מה שאמרת אז, כשחנקתי אותך ואתה יודע בדיוק למה אני מתכוונת".
אמרתי לה: "אה, זה, חשבתי שכבר שכחת" והיא עונה: "בחלום הלילה
שאני אשכח, למה התכוונת?" אמרתי לה שהתכוונתי שגם אני מחבב
אותה והיא אמרה לי שמחבב זה לא מספיק, שאני ילד פחדן ושנצא רגע
החוצה."
לא כל יום זוכים לשמוע סיפור אהבה כזה, בטח לא היום כשכולם
מקשקשים, כותבים מדברים ושרים על אהבה, גם כשאין לאף אחד שום
מושג על מה באמת מדובר ומעט מאוד אנשים מסוגלים לקיים ולתחזק
אותה לאורך שנים. תדלקתי לו את הכוס ושאלתי אותו מה קרה בחוץ.
"בחוץ היא תפסה אותי בדש החולצה ואמרה לי: "תגיד יא פחדן, תגיד
לי מה גמאני?" הורדתי את העיניים ואמרתי: "אוהב אותך". היא
נישקה אותי על הפה ואמרה: "הייתי הורגת אותך אם היית אומר משהו
אחר, נשבעת לך שהייתי הורגת אותך". הרומן הפך לרישמי ועד שהיא
הלכה לגור ליד מטע הפקאנים לא נפרדנו. היו לנו גם משברים ואחד
גדול במיוחד שקרה בגלל שאני אדיוט אבל כשהקשר הוא כל כך חזק,
עוברים גם את זה.
יצאתי לשליחות בתנועה, במחלקת ההנדסה והיה לי איזה רומאנצ'יק
עם אחת מהמזכירות הרווקות שנשלחו לשם בתקווה שאולי הן תמצאנה
חתן. הייתי בטוח שלא קרה כלום, סתם עניין קטן לריקון הביצים
ומילוי בטריות האגו. כשאתה בזוגיות כל כך ארוכת שנים אתה רוצה
לדעת שאתה עדיין מושך, שאתה עדיין מאהב, וגם החופש החדש ויצר
ההרפתקנות עלולים להדיח אותך לעשות שטויות." גידי שותק קצת,
חוכך בדעתו עם לתת את המשך הסיפור ואז לוקח לגימה גדולה, לגימה
שמתאימה לוודקה ולא לקוניאק וממשיך...
"עם המזל שלי, מישהו סיפר שהוא ראה אותי עם מתלטף עם הגברת
באיזה קולנוע תל אביבי, סיפר את זה למישהי בקיבוץ, שסיפרה את
זה ל'רוחל'ה סוכנות עיתים' ומשם זה כבר הופץ בתפוצת נאט"ו
ברחבי הקיבוץ. לא עברו ימים רבים ו'רוחל'ה סוכנות עיתים' עוברת
על האופניים שלה מול החדר של יאקי השמוק ורואה את רמי יוצאת לו
מהחדר. מכיוון שרוחל'ה זו רוחל'ה, מהר מאוד זה הגיע אלי ואני
שאלתי את רמי, בוער מקנאה, למה מכל השמוקים בחרה דווקא את יאקי
החרא הזה? ומה זה צריך להיות? 'אתה בטח חושב שהבולבול שלך מותר
לכל צצק'ה בת"א ואצלי הציוד הוא קדוש ומותר רק לך להשתמש בו'
היא ענתה לי ואני רציתי להיעלם עמוק באיזה חור. בסוף הריב שארך
כמה ימים היא הודיעה לי ככה: 'ביום ראשון הבא אני הולכת למזכיר
ומודיעה על עזיבה. לא רוצה את כל הקיבוץ במיטה שלי, במשפחה
שלי, קובע לי ולאיש שלי איפה, מה, מי, מתי ואיך, נמאס לי. אתה
יכול להשאר פה או להצטרף אלי ואל הילדים, בסך הכל הייתי הורגת
אותך אם לא הייתי כל כך אוהבת אותך.' ואני, מטומטם שכמוני אומר
לה: 'גמאני'. "מה גמאני?" היא שואלת ואני אומר: 'מחבב אותך'
ומוצא את עצמי עם הגב על הריצפה."

"איך זה לעזוב קיבוץ?" שאלתי את גידי והוא ענה שלא היה קל אבל
מכיוון ששניהם סוסי עבודה ומכיוון שאין מה שמחשל זוג יותר
ממלחמת הישרדות, הכל יצא לטובה, חוץ מהסרטן המחורבן שמנע מהם
להזדקן ביחד כמו שהם תכננו.
בשנים האחרונות רמי וגידי בילו הרבה ביחד. נסעו לחו"ל, הלכו
לקונצרטים, כל יום הלכו לשתות משהו על חוף הים, ניסו להספיק את
מה שהם תכננו לזיקנה במעט הזמן שהם שיערו שיש להם. לא שהם היו
בטוחים שהסרטן יחזור, פשוט הם לא לקחו את הסיכון לבזבז את זמן
היחד שלהם. אני מודה שלא פעם חשתי צביטת קינאה כשראיתי את הזוג
הזה, הלוואי ויכולתי גם אני לקיים קשר כזה.
"עוד דבר אחד קטן", גידי לגם את מה שנשאר בכוס, "בשבעה הגיע
יאקי ואמר לי שלא היה ביניהם כלום, רמי ביקשה ממנו לצאת מהחדר
שלו כש'רוחל'ה סוכנות עיתיםי עוברת על המדרכה בחזרה מסידור
העבודה כדי שהיא תחשוב שקורה משהו. הוא גם אמר לי שהוא ניסה
דווקא לנצל את הסיטואציה ושאל אותה מה יצא לו מהסיפור הזה ורמי
אמרה לו שיצא לו מזה שפעם אחת בחיים הוא יהיה בנאדם ויעשה משהו
בלי לקבל תמורה...
בסוף אפילו בסיפור הזה אני יצאתי שמוק אחרי שכל השנים הייתי
בטוח שאנחנו שווים בפאולים."