מה אם אחרי כל מה שעשיתי בחיים האלה יקחו ממני את הדבר שהכי
חשוב לי בחיים?
את הילד שלי?

''אז יש רק עוד בעיה אחת, את לא תוכלי להביא ילדים לעולם. אולי
כן, אבל בטוח זה יהיה מאוד קשה.''
בכזו פשטות היא פשוט אמרה את זה. מה אכפת לה? היא דיברה איתי
על הילד שלה שהתגייס עכשיו.
ואני? מה יהיה עלי? מה יקרה לי בלי האהבה היחידה בחיים האלה?
בלי השקט הזה שמחזיק אותי?

''זו לא הבעיה, אפשר לאמץ. ובכל מקרה, את תהיי בסדר, הכל יהיה
בסדר. עם הטכנולוגיות של היום אין דבר שהוא בלתי אפשרי.''
מאיפה לכולם לדעת שאני אהיה בסדר? אה? ואם אני לא אהיה בסדר?


כשנקרע הקונדום עם אותו אחד, התפללתי שאני אהיה בהריון. אני לא
על גלולות ולא על כלום, למה שאני לא אכנס להריון?
לא נכנסתי. בלי הגלולה שאחרי ובלי כלום. ושוב פעם, ושום דבר לא
קורה בתוכי.

ולמה? מה אני עשיתי כל כך גרוע שמגיע לי דבר כזה? אני לא
מסוגלת להתמודד בלי  האהבה הזו שילד מביא איתו. מה אני אעשה
בלי כל האהבה הזו שיש בתוכי לתת למישהו.
בלי תנאים, בלי מחויבות או עם, רק אהבה.
כל כך הרבה אהבה.

את מי אני אוכל לחבק כל כך חזק, והוא יהיה רק שלי. והוא כל כך
יאהב אותי, אני אהיה האימא הכי טובה בעולם.
אין אימא יותר טובה ממני, ככה כולם אומרים.
אני רוצה אותו מתוכי. גדל בי 9 חודשים. יוצא ממני בכאב מתפרץ.
שכוב עליי כנוע וכואב על הבטן החשופה.
מסתכל לי בעיניים, ויודע - שזהו, אני שלו לכל החיים. לטוב
ולרע.
וכמה שבועות אח"כ הוא יחזיק לי את האצבע. עם הידיים הקטנטנות
שלו.
ועל מי אני אפחד כל כך?
ועל מי אני אשמור כל כך?
ואת מי אני אוכל לפנק כשהוא לא ירגיש טוב?
ואת מי אני אלווה לחופה ואבכה לי דמעות שמחה ועצב?
ומי יבכה עלי?

מי יבכה עלי?