[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעמי ייבין
/
שביל החלב

פסענו שנינו אט אט על שביל החלב,
"אני פוחד."
הוא אמר וקטף כוכב.
ופתאום אני חושבת, לו רק היה יכול לשתוק
ולהקשיב לירח ששר את אורו.
הוא הסתכל סביבו,
נסיך קטן שמחפש את ביתו.
"למה הדמעות?"
הוא שואל, אוסף סביבו גוש עננים
ומגיש לי אותו כשערות סבתא.
חיוך זעיר עולה על פניי, מסתיר את הדמעות.
"זה חלום. את יודעת, נכון?"
חלום מתוק אני חושבת בתוך תוכי.
והוא ממשיך,
"ועוד מעט,
ממש בקרוב,
כולם יחזרו הביתה ואת תגלי שאני נשארתי שם,
ראשי נשאר שם,
כאות נצחון."
אותו חיוך קטן כבר נעלם
ובמקומו נשארו עכשיו רק הדמעות הטריות.
"ואז תוכלי להיזכר באותן שושנים שהבאתי לפני שבוע
ולשים אותם בספר ליבוש,
כמו שאת אוהבת,
ולצחוק צחוק תמימים של מלאכים."
הוא מסתכל לשמיים כדי שלא אראה את הגעגוע שעל פניו ואז אוחז
בידי וממשיך
"הלוואי והייתי יכול לקטוף לך ירח ולא כוכב,
הלוואי והייתי יכול להביא את השמש הלוהטת שתחמם אותך במקומי
אבל לצערי אין זה אפשרי.
אחרי הכל...
אנחנו לא חיים בחלום."
ואז הוא מחייך ומפנה את גבו.
אני רוצה לצעוק לו שיעצור אבל הדמעות עוצרות את המילים.
והן תקועות בגרון עמוק.
הוא נעלם ואני פוקחת את עיניי ומניחה שושנה על הקבר.
הלוואי והיה קיץ,
שתבוא השמש ותחמם כבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה כשעולים
לאוטובוס לנהג
אין עניבה כמו
בפרסומת?
כששאלתי אחד מהם
הוא אמר לי
"אתה צריך לרדת
בתחנה הבאה"

פולני יורד
בתחנה


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/10/08 8:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעמי ייבין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה