"שוב היום הזה... היום הקודר והדוחה הזה שמציין לכולנו מתי
התבצע בנו רצח עם".
קמתי לאט מן המיטה ולבשתי את החולצה הלבנה החדשה שאמא הביאה
לי. לבשתי גם ג'ינס כחולים... המורה התעקשה שנבוא בלבוש מכובד
ומייצג. היה נראה לי מוזר לבוא דווקא בכחול ולבן, צבעים
שמייצגים דווקא את דגל המדינה הזאת (לפחות ככה אמא אומרת...
אני לא ממש מבין) ולפי העיתונים ומה לא כל כך טוב בה ולא כדאי
לצאת ממנה, אז למה ללבוש לבוש מייצג כזה ועוד ביום עצוב כזה?
ומה זה מייצג?
בתור ילד בן 10 מה אני כבר יכול להבין בייצוגיות?

אני זוכר פעם, לפני בערך שנה, היינו במוזיאון יד ושם כל הכיתה
ביחד. נכנסו לאגף עם התמונות של האנשים הרזים נורא ואני נגעלתי
ממש. רק לפני שנכנסו לאגף המורה אמרה לנו להתנהג בצורה מכובדת
ואני התחלתי לצעוק כמה שהם נראים נורא וכמה שזה מגעיל.
אני זוכר גם, לפני חצי שנה בערך, שהיינו בטיול השנתי במדבר.
המורה ביקשה מאיתנו להתנהג באופן הולם לאכסניה שהרי אחרי הכל
אנחנו מייצגים עם שלם של תיירים שעוברים פה ורוצים להשאיר להם
את החדר כמו שקיבלנו אותו.
לא חשבתי אז, הייתי סה"כ בן כמעט 10, ואני והאחרים בחדר חרטנו
את השם שלנו על ארון העץ... הצבע שהפנים של המורה קיבלו היה
אדום יותר מתות בשל במיוחד.
אז כן, מה ילד בגילי מבין בייצוגיות? ובכבוד?
להעריך דברים אני יודע. בערך יודע. מה זה בכלל להעריך?
או לכבד? ומה זה לייצג?

אמא הורידה אותי מול השער הגדול של בית הספר, שביום הזה נראה
מאיים כל כך מול השמיים הקודרים והעננים השחורים שכיסו אותם.
נכנסתי, מפוחד במקצת, לתוך בית ספר ואיך שעברתי את השער רצתי
בטיל ישר לכיתה.
בגלל שהיום יום עצוב הביאו את אחד מהניצולים לספר לנו מה היה
שם. הוא סיפר על החיים באיזה עיר שבחיים לא שמעתי עליה, קראק
משהו, ואיך ששמו אותם ברחוב כמו קופסת סרדינים ואיך שטבחו
במשפחה שלו אחד אחרי השני. הוא לא סיפר הרבה על הבריחה... רק
על החיים בשכונה הצפופה ומדי פעם נתן רמיזה קלה לבריחה שלו.
כל הסיפור גילגלתי חתיכת נייר מסכנה ביד שלי, בלי להקשיב יותר
מדי לבחור הזקן שהרצה לנו וכל הזמן הרגשתי שאני מפספס פה
משהו.

כשהוא יצא מהכיתה המורה ישבה איתנו לשיחה. היא הסבירה שהיום
הזה לא רק מסמל יום אבל לאומי, הוא גם בא לכבד את אלו שניצלו
ואלו שאבדו במחנות ההשמדה. וכרגיל לא הבנתי מה זה "בא לכבד"
ומה זה "לסמל".
המורה גם אמרה שכמו שהיום מכבד גם אנחנו צריכים. כששמעתי את
המילה "צריכים" היה לי מין קליק כזה , מן סוג של היפוך בשכל
שלי. למה אני צריך לכבד? אין לי שום קשר למה שהיה שם. אז נכון
שאני יהודי וזה, אבל למה אני צריך? למה אני חייב?
הרגשתי שבאמת לא נוח לי שמכריחים אותי לכבד את היום הזה. אחרי
הכל אני ילד ולא באמת שמח שמכריחים אותי לעשות דברים. גם אם זה
לכבד אנשים מתים. אני לא אוהב את המילה "חייב" ולא מבין את
המילה "לייצג" או "לכבד", אז למה אני חייב לעשות משהו שאני
בעצמי לא מבין?

יצאנו החוצה לעמוד בצפירה. המורה אמרה שבדקה הזאת חייבים
לעמוד, להתנהג כראוי ולייצג ולכבד שוב את מה שאני לא מבין.
ואז הפיפ הזה התחיל.
ראיתי כמה סבים וסבתות מתחילים לבכות, אבל בשקט, שאף אחד לא
ישמע. אולי הם רוצים להראות גיבורים, לכבד וזה... ניסיתי גם
לבכות בשקט, לא הצלחתי. אולי זה מה שנקרא לכבד את המעמד ביום
הזה? אחרי בערך חצי דקה נמאס לי לעמוד אז התיישבתי והתחלתי
לזמזם לעצמי שירים מוזרים כאלה.
המורה נהמה עליי בלחש כזה. רק כדי שאני אעמוד שוב.
הסתכלתי עליה במבט מוזר. לא נעמדתי.
כשהפיפ הזה נגמר היא לקחה אותי לצד ואמרה לי שאני לא מכבד ולא
ייצגתי פה ישראלי למופת.

ואז הגיע הרגע שחיכיתי לו. שאלתי אותה מה זה "לכבד"
ו"לייצג"?.
המורה שתקה. היא לא ידעה לתת לי תשובה.
אולי לכבד ולייצג זה פשוט להתנהג לפי מה שצריך?
אבל למה שוב צריך? למה אני תמיד חייב לעשות דברים שאני לא
מבין?
אם רק היו יודעים להגיד לי מה זה לייצג ולמה אני חייב...
אולי אף אחד לא מבין מה זה לכבד ומה זה לייצג, אפילו למורה שלי
לא הייתה תשובה, אז למה בכל זאת הייתי צריך לעמוד כשהיה פיפ?

אם מישהו היה מסביר לי אולי הייתי מבין למה הסבים והסבתות
שעמדו בטקס בכו בשקט, כדי שאף אחד לא ישמע אותם.