"לא יעזור לך להישאר באמבטיה!" היא צעקה עלי. חתיכות מהתקרה
המתקלפת נפלו עלי מלמעלה.
"סתמי", עניתי לה, "את מעירה את השכנים".
היא רצתה שאצא מהאמבטיה ואני לא רציתי. היא רצתה שאעזור לה
לסחוב את השקיות שהביאה מהשוק.

בלילה חלמתי חלום.
חלמתי שאני שוכבת באמבטיה מלאה קצף והגוף שלי רך בגלל סבון
נעים ואני צפה וחושבת על ממתקים. בחלום שלי היא הופיעה וביקשה
שאבוא לעזור לה לחתוך ירקות בשביל סלט (כי היא לא אוהבת לחתוך
עגבניות). יצאתי מהאמבטיה וחתכנו ירקות ביחד ואז היא אמרה לי
שיש לה רומן עם השכנה. חשבתי שהיא צוחקת עלי אבל היא הייתה
רצינית. מיד, בלי לחשוב על זה אפילו, דקרתי אותה עם סכין
העגבניות ודם-לא-בצבע-קטשופ נשפך על הרצפה. היא הספיקה לומר
לי: "מה את עושה?" ואז מתה.

ברור שזה היה רק חלום אבל הייתה לי הצדקה טובה להישאר באמבטיה.

"נו, אני לא מבינה מה הבעיה שלך, מה את עושה? למה את צריכה
לעשות אמבטיה כל כך הרבה זמן? את שוכבת פה מאז שיצאתי".
נראיתי מודאגת. "יש לך רומן עם השכנה?" שאלתי בפחד.
היא הסתכלה עלי לרגע די ארוך ושהיית התקשורת שלה העיקה עלי.
"נמאס לי ממך", היא אמרה ויצאה מהמקלחת.
מיד נבהלתי. יש לה רומן עם השכנה. זה כבר לא עניין של עגבניות
או חלומות או סכינים. יש לה רומן עם השכנה. אכלנו ארוחת בוקר
עם סלט בלי עגבניות. היא הדליקה טלוויזיה והשדרן סיפר על זוג
שנפל לבור על איזה הר.
האם לשאול אותה שוב?
אחרי האוכל הלכנו לעשות אהבה במיטה. שאלתי אותה אם היא אוהבת
אותי והיא אמרה שכן.
דימיינתי לעצמי את הלך הרוח ורצף האירועים שעלולים להתרחש -
עוד כמה ימים היא תעזוב אותי ותלך לשכנה.
אני אהיה אומללה ובמשך ימים ארוכים רק אסע באוטו כדי להירגע.
באחד הטיולים הליליים עם האוטו אדרוס את החתול של השכנה בטעות
וארגיש קצת יותר טוב למשך כמה דקות.
ואז ארגיש ממש רע למשך הרבה זמן.
ואז אומר לעצמי שאני מדברת לעצמי יותר מדי ועסוקה רק בעצמי.
ואז אלך לים בשביל "לחשוב", אהיה שם שעות ארוכות והמסקנה תהיה
שאני חושבת יותר מדי ושמחשבות מרובות יהרגו אותי בסוף.
ואז אלך לבית דפוס ואכין שלט גדול שאומר: "אני שונאת אותך,
זונה".
אתלה את השלט מול הבניין שלנו בשביל הפעם הבאה שהיא פוגשת את
השכנה.
ואז יהיה לי קילקול קיבה מרוב שינאה.
אקיא אל תוך דלי אדום במשך לילה שלם ולא יישארו לי נוזלים
בבטן.  
ואז איסע לאירופה לצלם שם חתונות.
ואז אפגוש גרמניה נאצית שתאהב אותי אבל משהו אצלה לא יניח לי
להרגיש בבית.
ואז אגלח את הראש.
ואז אחזור לארץ ואצטרף לתנועה אקטיביסטית למען בעלי חיים
במצוקה.
ואז אפסיק לאכול בשר.
ואז אשבור את הרגל. ואצלע. ואהיה מוזנחת. ואוכל מלא חומוס עם
פיתות ואשמין.
ואז אכתוב לה מלא מכתבים. כל יום 30 מכתבים.
והיא תעשה מדורה ברחוב ותשרוף את המילים שלי אחת אחרי השניה.
ואז, עם שיברון לב, אסע לאמא שלי.
אצדיק את כל מה שתאמר לי ואבטיח שאמצא בעל ואצא משם צהובה
ועצבנית.
ואז אסע לכפר בלום.
בכפר בלום אשכור קייק ואפליג איתו בזרמי הירדן.
אפליג רחוק רחוק ואגיע לסין. ובסין אמצא סינית מדליקה ורוחניות
ואורז ואהיה קצת יותר שמחה. ואמצא עבודה שאני ממש אוהבת.
משהו שקשור לספינות.  

הסתכלתי על השעון ונדהמתי לגלות שעברו רק 33 שניות מהרגע שהיא
אמרה לי שהיא אוהבת אותי. צדק מי שאמר שמחשבה אובססיבית לא
טובה לבריאות. עכשיו מתחשק לי לנסוע לסין.