אז את משאירה לי טיפה של אוויר לנשום
ונותנת לי לטבוע בתוך כל המילים
טיפה אחת של אמת
וכל השאר חיים יפים
זאת השארה או רגע של אולי...
זאת תקווה פטטית או סתם טיפשות
ניחנק ושוזר איזה אופק מחוט
מצטער גם אני לא בסדר
ואלוהים שאליו ברחתי, בדיוק כמו שאת ברחת
לחש לי באוזן מילים גלויות כמו שאת שלחת
ובדואר לא מבינים
מה בחור בן עשרים מחפש פה,
עם ארגז של ברזלים
ותמיד כשלא הבנתי כלום
איך זרמה בי הרגשה שאני חייב לקום
לעזוב ללכת למקום אחר לחפש איזה הודי ולשמוע מה הוא אומר
לנסח מילים של פרידה
לארוז מזוודה גדולה, מלאה בברזלים |
