הכנתי ארוחת ערב מיוחדת לכבוד יום הנישואין העשירי של עודד
ושלי. שלחתי את הילדים לסבתא שלהם ללילה, הכנתי לזניה וסלט
וערכתי שולחן עם פרחים ויין. עודד יושב אל השולחן מולי.
"אפשר לקבל בבקשה את המלח" הוא מבקש.
"תודה" הוא אומר וזורה מלח בסלט שבצלחתו.
אני נועצת את המזלג בפיסת לזניה נוספת ואומרת לעצמי שהלזניה
יצאה טיפה מפוררת, אני אזכור להבא להכין בסיס מוצק יותר ואולי
אשאיר אותה יותר זמן בתנור.
"תעביר לי בבקשה את היין", אני מבקשת מעודד ומודה לו בעודי
מוזגת לעצמי כוס נוספת. צריך לצבוע את הקיר שמאחורי עודד, אני
שמה לב שהוא מתחיל להסדק וזה לא מוצא חן בעיני. ניחוח הפרחים
שעל השולחן עולה באפי בגלים ריחניים. אני צריכה לקנות פרחים
לעתים קרובות יותר, נעים להכניס קצת צבע הביתה.
"תעבירי את הסלט", מבקש עודד ואני מעבירה. "תודה".
הסלט יצא טוב, אולי בפעם הבאה אני אנסה להכניס גם טיפה נענע,
זה יוסיף הרבה מאוד לפי דעתי.
אנחנו גומרים לאכול ואני אוספת את הכלים. אני הולכת למטבח
להדיח אותם ועודד הולך לעבוד על המחשב. כשאני מסיימת עם הכלים
אני עולה לחדר השינה וממשיכה לקרוא קצת בספר המונח על השידה
בטרם אלך לישון.