אל חוף הנהר נושבות עיניה
משך כוכבים קפוא
לשכן את הנפש החפצה חיים
בינות לשורשי הפרא.
היערות הרחבים של הארץ
יוצרים סבכה צבעונית
מבעד לציר האהבה הלוחש
ירוק על סגול אפרפר.
היא רועדת בכאב לא מוסבר
תנועותיה נשברות כקרחוני נהר
סדקים ארוכים לצל השנים
המים נמסים לגבישים אפלים.
אנשי מלחמה לא יודעים
את פשר החלומות הכסופים
האבק מערפל מבטם
לצורות נוקשות של הכרה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.