לידיה קולקוב / צמרת רקובה |
אל עדני קיץ נשגב, את עלי נפשו מקדם
ברקמת פרחים מזהב.
וברוח סתיו, גמעו מלב וצללי אמונה,
בתאוה חלודה, פרשו כנף
בלבן הר, נותרה צמרת רקובה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|