[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יום הולדת שמח, חשב והדליק לעצמו עוד סיגריה . זה היה יום
הולדתו ה-19 של פיטר.

"כרגיל" שאל אותו הברמן, בעוד הבקבוק מוכן למזיגה. פיטר הינהן
ושתק. אבל חוץ מהמשקה, שום דבר לא היה כרגיל, הייתה בתוכו
תחושה אחרת, לא מוכרת, זרה. "תגיד אתה יושב פה כבר 3 שנים ואני
מוכר לך אלכוהול, אני יודע שאתה מתחת לגיל ועדיין אין לי מושג
איך קוראים לך או בן כמה אתה." "פיטר. פן. היום אני בן 19" ענה
פיטר פן. "חשבתי 17" אמר הברמן... "עוד לא התבגרתי עד הסוף"
הפאב היה ריק כמו כל יום ב'. מוזיקה חזקה מדי מכדי שתוכל
לחשוב, ריחות אלכוהול ועשן סיגריות מתערבבים עם המתח המיני
שבאויר. כל כך מעט אנשים, מחייכים, ופיטר חשב לראשונה על כל
הבדידות.

פיטר קם והלך לאוטו. נסע והלך לטיול לאורך השדרה. ראה ילדה
בערך כבת 16, ניקול, היה שמה. פיטר התחיל לנהל איתה את השיחה
הקבועה שהייתה לו עם כל בן נוער ובעיקר בנות נוער על - את אולי
קטנה בגיל אבל מבוגרת בנפש, התחיל איתה וגם לקח את המספר שלה.
פיטר נשכב על הספסל, שיעמם לו, או לא רצה לחזור הביתה.

פיטר הסתכל במכוניתו, הפנים שנשקפו אליו מן המכונית, היו נקיות
מקמטים, שיער חום כמעט לא מורגש שהוא צבוע, גוף רזה, כמעט
ילדותי. פתאום שנא את עצמו, את ילדותו הניצחית, את גופו, את
פניו ואת המשמעות שאין לחיים שלו.

פיטר נכנס לאוטו ואף אחד כבר לא דפק על הדלת, לבדוק מה שלומו.
להתחיל איתו, או לבקש את המספר, לתמוך, פתאום הוא קלט, הוא
לבד, אין לו כאן שום דבר מוחשי, בשום מקום, פתאום קלט כמה הוא
לבד, כמה הוא רוצה להתבגר וכמה הוא זקן וכמה הוא רק - פיטר פן







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
וימאס עם ישראל
מהמצב ויקום
ויאמר "אין
ערבים אין
פיגועים". ויאמר
השרון "כל הערבי
הימה תשליכוהו
ולא אחד תחיון"
וישליכו עוצבות
המחץ הערבים
הימה ויעברו שבע
שנים וישמח לבם
של בני ישראל
ויאכלו וישתו
וישמחו
בדולפינריום.
ויהיה בתום שבע
השנים ויתארגנו
הערבים במצולות
ויקומו כמפלצות
מים ויכו הערבים
בבני ישראל ביד
חזקה ובזרוע
נטויה, והעם?
נקעה רגלו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/9/08 9:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עומריקי שטרן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה