3.4.08

ישנה רכות בלתי מוסברת
בדרך בה אתה
הוגה את שמי,
שתי הברות קטנות
שאני שומעת אין ספור פעמים ביום,
ובכל זאת, כשאתה אומר אותן,
הן נשמעות אחרות.
"עדי..."

אני חושבת שבעצם
איתך
כל דבר מקבל משמעות
לגמרי אחרת,
מעט מהוססת, מעט בטוחה.

ישנו מיתר הרועד בקולך
כשאנחנו מדברים,
גם אם זו דקת שיחה,
הרעד הזה
מוכיח לי ש
גם אם אני חושבת שאתה
כבר שכחת,
אז אתה עוד קצת...
כלומר, אני עוד קצת...
בך.

ישנה אמת שלא אוכל להכניסה
לאף תבנית,
זו האמת החוצצת בינינו,
חברות נפש אמיתית.

ואני זו שלעצמי לוחשת -
תהיי חזקה,
אל תרעדי.

כל מה שאני צריכה
זה שתקרא לי אליך.

"עדי... עדי... עדי..."