ממתי אני ההורים? למה הוא לא מבין שאת כל הבעיות שלו, שהן גם
שלי, הוא לא יכול להפיל עלי? למה הוא לא מבין שזה קשה לי,שאני
מתמוטטת?
איך הוא לא רואה את הדמעות בעיניים שלי?
איך הוא לא רואה את כל הכאב שהפנים שלי מעבירות? כי אני כבר לא
יכולה להעמיד פנים, כי זה כואב יותר מדי, כי אני פשוט כבר לא
מסוגלת.
אף אחד לא מבין, והאמת הקשה היא שאני הכי לא מבינה. אני לא
יודעת מה עובר עלי, מה מבלבל אותי ומתסכל, מה כואב ואיפה, כי
זה כבר התפשט לכל הגוף.
כבר נמאס לי להירדם עם דמעות שרק ממשיכות לרדת על הפנים, עם
הצורך הזה להיות בשקט כדי שהוא לא ישמע. כי אני יודעת שקשה לו
והדבר האחרון שהוא צריך עכשיו זה שאני אטריח אותו עם מה שקורה
איתי, כי הוא לא ידע איך להתמודד או מה לעשות, ואז הוא שוב לא
יירדם בלילה ושוב יהיה לחוץ כל הזמן.
ואני רק רוצה להעלם, רק לקצת, רק כדי שאני אפתור את הבעיות
שלי, שאני אוכל לעזור לו. אני לא מועילה לו אם אני כל פעם רצה
לחדר או למקלחת כדי לבכות. אני כל כך מצטערת, אני כל כך לא
שולטת בזה. אני רוצה להיות חזקה יותר אבל אני לא מצליחה, אני
לא מצליחה להתעלות מעל הכאב הזה, מעל כל התסכול הזה.
מתי יגמרו לי הדמעות? כי כבר לא בא לי לשבת בחדר עד שהאדום
בעיניים ייעלם. אני פשוט רוצה שזה יפסיק, שהכל יפסיק.
אני רוצה לעזור לו, אני האחרונה בבית, אני צריכה ורוצה להיות
שם בשבילו, לתמוך בו, אבל כל הבעיות האלה מכבידות עלי ואני רק
ממשיכה ליפול וליפול.
אני לא מצליחה להסביר מה עובר עלי וממה זה נובע, אני לא יודעת
מה לעשות.
בא לי להפסיק לבכות!



31.3.08