צופה בעולם שבזוהמה שוחה, כמו שיכור שבקיא של עצמו מתבוסס
הורים ששכחו את מקומם, רוצח שמתחבא מהעולם
אויב מבחוץ כמו זאב מחכה, המחלה מבפנים עושה בשבילו את העבודה
אנחנו נפיל את עצמנו, הוא לא צריך להתאמץ בשביל ארוחה
בכל שעה תמימות נוספת מתנפצת, חלומות נשכחים באפלה
הסכין בבשר חופרת, ועוד יריית אקדח מפרה את הדממה
כבר מזמן שכחנו אנושיות מהי, עסוקים רק בשלנו
קמים בבוקר לריקנות שגרתית, כבר מזמן איבדנו את עצמנו
מנהיגים עיוורים מובילים עם עיוור, מי ביניהם ראשון יתעורר?
מי יהיה הראשון להבין, להפנים, לשנות, להחכים
הרכבת שעלינו עליה נוסעת בכיוון אחד, אין חזור
כשנגיע לסוף הדרך, אולי יהיה מאוחר מדי לנסות להסתובב לאחור
אח שולח יד אל החרב, והשני אל האקדח
לא ביחד כנגד החוץ, אח אחד את השני ירצח
קין והבל, אותו סיפור, אלפי שנים עברו מאז - רק הפרצופים
שונים
במקום להושיט יד מחבקת, מושיטים יד ובקצה מאכלת
מוציאים את עצמנו מתוך הבתים, קבורים תחת אלכוהול וסמים
מחפשים עוד יעד לכבוש, עוד רחם לקבור בו את הפחדים
אך כיבושים זמניים וחד פעמיים לא מובילים לשום דבר
לא מפרים את הבדידות, לא מוחקים את העבר
הוצאנו מתוכנו את החיה והיא פצועה ומדממת
שורטת לכל עבר, נושכת, בועטת, פוחדת
אין לנו עבר, הווה, או עתיד
נעולים במעגל אימה ללא שום תכלית
קיום מבוזבז של אלפי יצירות אמנות, של עולמות קטנים
אחרי שהתחלנו לשחק באלוהים
שכחנו כמה אנחנו בעצמנו כל כך שבירים
שכחנו כמה אנחנו בסך הכול אנשים