כבר שבועיים שלא באתי אלייך, אני בטוח ששמת לב
אני מעדיף אותה על פנייך, גם אם אני מתעורר כואב ודואב
היא עוטפת אותי בחום, ואת כל כך מרוחקת וקרירה
אני מתפשט לידך אחרי יום עבודה, זורק את בגדיי על הרצפה
בלי אפילו להסתכל עלייך, מכבה את האור ונפגש שוב איתה
לא יודע איך ואם זה משפיע עלייך, את תמיד כל כך שקטה
תמיד עומדת שם, תמיד באותה פינה
היו לנו זמנים טובים ביחד, לי ולך
ימים שהייתי חוזר עייף ורצוץ, נכנס ישר לסדינים מתחת לסדינים
שלך
מבקש לי טיפה של רוך וחום, בורח לתוכך מטלאות היום
אז היא לא הייתה שם, היו שם אחרות
וגם האחרות שהיו, היו זמינות הרבה פחות
אני חושב שאני פוחד ממך, מהריקנות הזאת שבך
לא יודע ממש איך להתמודד איתה
או שאולי אני פוחד מעצמי, פוחד מהשדים שבתוכי
מחפש מישהי אחרת, פחות קרה ומנוכרת
לישון איתך זה להרגיש את הלבד
כשאני ישן איתה - גם ככה אין מקום לעוד אף אחד
אני מתעורר בבוקר בדיוק איפה שנרדמתי אתמול
אצלך אני הולך לאיבוד, פוחד ממך ליפול
תביני דבר אחד, מיטה יקרה
זה לא משהו אישי נגדך
פשוט שבספה קשה יותר להרגיש את הבדידות
ולא קר שם כמו שקר בתוכך