אורית דרורי / צהריים |
הופך לגוש שחור
ברקתי, בוער ושואג:
אני נמצאת בתוכי
בתוך תוכי עצמי
ומשוועת לשיתוף
כי אני מי שאני.
אין הרצון להתנער מההוויה,
האדמה מוכנה
רק הקציר נמחק מהתודעה.
ההגשמה שלא תהיה.
הבהלה מחלחלת
ושיא הצעקה
הלוחשת, המסתננת
בשיאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|