אורית דרורי / בוקר |
שוטפת את גופי
לא נותנת מנוח,
שולחת את רסנה
מערבלת המוח,
יופיה כאגם חרב.
התנועות הן איטיות,
כואבות מבפנים,
הכאב של החצי החסר,
הנעלם.
אט אט שוקע היגון
במצולות בטני
וזוחל ודוחף,
קובל על היותו קיים
ובזהירות, פן יפריע -
מתנדף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|