ומה אמרת לה?
שאני רוצה להיות צנר.
טיפשון אין כזה מקצוע צנר.
אז מה!
ונגיד שקיים מקצוע כזה, במה כביכול צנר עוסק?
מרכיב צינורות שמחברים הכל מכל הסוגים להכל!" ענה סרוליק בן ה8
שלפני שבועיים עלה לכיתה ג'
איזה סוגים של דברים יש תגיד לי? לפעמים אתה אומר דברים מוזרים
סרוליק" גערה אמא
"יש קולות ויש צלילים ויש מים שצריכים להגיע לתוך הדברים וקשת
של צבעים ורעיון אחד"
"טוב טוב נו תתלבש ותשב לאכול ארוחת בוקר ותצא לבית הספר אתה
כמעט מאחר"
סרוליק  התלבש אכל ויצא מהבית אחרי שקיבל נשיקה מאמא,מהדלת
לכיוון השער של החצר כשהוא מספיק לראות שהחמניה ששתל עם אביו
בתחילת הסתיו נבלה בין לילה, הרגיש את הביטחון שהקנה לו אביו
ואת החיים הקלים שהוריש לו כשלימד אותו לא לקחת בחשבון כל למלה
ולמלה כשהולכים בזריזות, השער הירוק חרק וסרוליק היה בדרכו,
השביל מוביל לבית הספר, שביל שעובר בחורשה ועולה על גבעה פונה
ימינה לכביש סואן שאותו חונך לחצות בזהירות. סרוליק הלך והגה
בעולם מלא צינורות, מהם גלויים ומהם נסתרים הלך וחלם. חצה את
החורשה ואת הגבעה פנה ימינה ועבר את הכביש בזהירות, כשכבאית
עוצרת לו ונותנת לו זכות קדימה. הכבאי מנפנף לו בחיוך רחב,
עכשיו כל מה שנותר לו לעשות זה לפנות ימינה ברחוב של הקיוסק
אבל באמצע החציה הסתובב וחזר על עקבותיו, נהג הכבאית כבר לא
חייך כשסרוליק הסתכל עליו במבט חטוף, אלא התקדם אם המשאית
באיטיות וחוסר סבלנות לעבר מעבר החצייה, לוחץ על דוושת המצערת
והבלם לסירוגין ומוציא קולות מקרבי המשאית שמאז תחילת עידן
התעשיה לא הפסיקו, לובש מבט לא פחות ריק מהחיוך הרחב שלבש
קודם. למה סרוליק חזר על עקבותיו זאת שאלה יפה שאפשר לשאול.
סרוליק רצה לראות אם הצב שראה בחורשה אתמול, עדיין שם. זה היה
צב עדין, 24 משבצות נספרו על גבו וכשראשו לוטף, הוא מצמץ
באדיבות והמשיך ללעוס עלה כותרת של פרח כתום. כשסרוליק הגיע
לפתח החורשה ונכנס לתוכה, כדרכם של חיות בר, למרות שנמצא שם
אתמול, לא היה נמצא שם היום. סרוליק הסתובב בחורשה כשפתאום
הרגיש שהיא לא תחומה בין שתי השכונות היא נראתה לו רחבה ומלאת
משעולים חשוכים וקסם אפל והשביל נראה כבר לא כל כך ברור.
מהמשעול החשוך אם לא החשוך ביותר שלמרגלותיו ראה דמות עולה,
היה זה זקן רזה לבוש מרופטים ונראה לפי מבטו מרוכז פנימה במשהו
שלא היה עצמו, תנועותיו איטיות ונראה שכל חייו לא התמקד בגופו
אלה דעתו היתה מופנית למקום אחר, זקנו סבוך ועניו צנועות
ואומרות רוח, הזקן התקדם אליו צעד צעד במעלה המשעול ועוד לא
היה מודע אליו, רק כשממש היה קרוב הבחין בו בזווית העין, העביר
אליו את המבט בשקט  בלי שמץ הפתעה בוחן אותו  ונהיה מודע
לנכחותו של שרוליק.
"מאיפה אתה בא? " שאל סרוליק
הזקן הסתכל בעיניו וסרוליק היה מוקסם, שלווה וביטחון מילאו
אותו,
"מהביצות ששם למטה "
"מצאת מה שחיפשת? " שאל סרוליק
"לא" שתק הזקן לרגע ארוך והביט בשקט "לא מצאתי"
"לא? "
"אפילו מה לחפש לא מצאתי כן, אז בטח שלא מצאתי את מה שחיפשתי.
"אמר הזקן
"מה? "
"אבל מצאתי דברים שלא חיפשתי. "
"צב ראית? "שאל סרוליק
"לא, אבל גם לא חיפשתי,
טוב חמוד תשמור על עצמך, תלך לבית ספר ותלמד טוב טוב, אני מכיר
את אבא שלך אדם עלוב אבל הלב שלו רקוב. אל תאמין בו ואל תתאכזב
ממנו, פשוט כאילו היה תל אפר בפינה נידחת של ארץ שוממת על כוכב
שלא סובב בשום מערכת אלה שט לכיוון הכלום המוחלט שאחד אפילו לא
מרגיש צורך לדמיין, את אמא שלך אל תיקח ברצינות, כן את היחסים
ביניהם אל תחשיב בכלל, מה שכן הם אוהבים אותך מאוד אבל זה שום
דבר."
והמשיך לאן שהמשיך וסרוליק שהיה מודע שהשעה מאוחרת התחיל
להתקדם ליציאה מהחורשה אל בית הספר.
אלא שממש ביציאה מהחורשה עמדו צמד שוטרים שחסמו את היציאה.
"בוא בוא לכאן ילד" הוא לא רצה לבוא אבל ואת הדרך היחידה להגיע
לבית הספר" מה אתה עושה כאן נראה לנו מאוד מוזר שאתה יוצא
ונכנס ויוצא ונכנס מה קורה איתך אתה מסטול אתה מתעסק בסמים מה
יש לך בתיק תפתח פתח תתיק ובכיס מה תוריד את המעיל ילד, הסתכל
אליי יש לך מבט חולם אתה מסטול כן" והשני המשיך" יש לנו טביעת
עין חדה לאלה שמרשים לעצמם לחצות את החוק ולרמוס את גבולותיו
לטמא את מקדשיו. מי אתה חושב בנה את התשתיות כאן את את, את
השביל הזה ממש מי אתה חושב, כל העפר הנפלא והאויר המרווה בראו
את עצמם? ואתה אתה ילד נראה לנו מאוד חשוד בוא נשמה תעמוד כאן
בצד שלא תפריע לתנועה אינעל דינק"
"תגידו שאל סרוליק" להבדיל בין פושע לאחד שמחפש צב אתם יכולים?
נראה שלא" הוא הבחין שלאחד השוטרים יש צב ביד שאותו מחזיק הפוך
ובזלזול, השוטר אמר " את זה אנחנו לא יודעים, מה שכן אם מדברים
על צבים בדיוק מצאתי צב, אתן אותו לכלב שלי כסחבה. הוא תמיד
שמח לאכול חיות בר, סע סע חמוד"
וסרוליק הלך לכיתה והנה הוא עומד בפתחה ולא יכול שלא לחשוב על
הילדים שמוכשרים ממנו, יש  שזריזים ממנו ויש שאמיצים ובטוחים
ברצונם, סבך של תחרויות איומות והוא בעצם לא מוכשר דיו לנצח
באף אחת מהן.
נזכר בעט האדום של המורה שתיקנה את כתב ידו, את התרגילים
המספרים והציורים שלו, כשהוא כתב בעיפרון ולא מתחייב שמה שכתב
הוא הנכון המורה בעט האדום שלה מתכנת מה שעשה, כתב וצייר וחשב
מה שתמיד גורם לו לחשוב "איך אסתדר אם אני לא יכול להיות בצורה
שנכון שאהיה בה, מה יהיה איתי בסוף", היא כותבת את האותיות
שלה כאילו מהגנת על העולם מפניהם.
והוא נכנס לכיתה,
מאחר בגלל העיכובים שעיכבוהו, כל הילדים יושבים במקומות במחצית
השיעור והמורה שימחה אומרת "גש אלי סרוליק."
והוא בא ועומד לצידה, בעוד היא יושבת ומחזיקה גיר שנופל לה
מהיד ונשבר לשתיים ואומרת "תרים הגיר" והוא מרים מחצית ממנו
"גם את החצי השני "אומרת והוא מתכופף, מחזיק ברגל של הכיסא,
מושך אותו תחתיה, המורה שמחה נופלת בהפתעה מנסה לתפוס במה שעל
השולחן אבל אין שם דבר ממשי אשר אפשר להאחז בו רק חוברות
לימוד, מחברת, כוס תה רותח, ועט אדום וכולם נופלים עליה, בחמה
עם המפה שמשכה תחתם, ולפני שהיא מבינה מה קורה ולפני שהיא
מספיקה לכעוס, בלי שתכנן ובלי ששקל לעומק את הדברים, אם הכיסא
שהיה של המורה עד לפני רגע, חובט בה כהוגן, פעם אחר פעם עשרות
ומאות פעמים פעם אחר פעם, הכיסא מלא דם, הרצפה ניגרת דם,
בשורות הראשונות הילדים והמחברות שלהם גם. חבטה וחבטה, המנהל
נכנס ושואל" הכל בסדר? יופי." רואה הכל חוץ מהדם הניגר בכל,
שכן עבודתו הרגילה אותו.
סוף השיעור כבר הגיע באיחור, מאוחר מלהציל ממוות. עם סוף
השיעור ועם המוות מגיע הצלצול.
אחד הילדים כותב על הלוח: המורה שמחה מתה.
ומכל הילדים אף אחד לא מוכשר יותר מסרוליק ברצח מורה.