להסיר את הקליפות
שכיסו ורק הכבידו,
לבתר את החתיכות
שהרתיעו,
כל נקודה ונקודה,
להסיר כאילו לא הייתה,
להיטמע בתוך האדמה,
שם חם, שם טוב נורא,
להיעלם מכל מילה,
מתוך הכרח ללא סיבה.

החיוך רק מכסה, הוא אינו ממלא,
רק מעמיק ומשקיט מילים מפעם לפעם,
לא לבלוט, או כן לבלוט,
אין הבדל,
אני בכלל הוזה, אני לא ילד מרוצה,
להיקבר בחשכה,
לרוקן כל מחשבה ולמלא את השנייה
בציפה אחרת.

קוראים לי אור וזה סביר,
אני אחד אך לא יחיד.
שמעתי עוד שמועה שאומרת
שיכולתי להיות בן אדם מאושר,
בלי כל מה שמעבר.
הטקסט הוא ריק, אך לא חיוור,
הוא משקף את האמת,
בצורה הכי מושקעת שאפשר,
באריזה ורודה עם שלל פרחים
ופרפרים, קומץ של מילים שננטשו עם השנים.

לטבוע בתוך השקר,
אני לא אמנם ולא בערך,
המשחק הוא לי לאושר,
הסם לציפייה,
אל תיקח לי את התמימות האהובה,
כי רק רציתי לשתוק ולהיבלע,
מתחת לשמיכות שלי,
מתחת לפחדים שלי,
שלא לדקור את מי שיתקרב,
אל הבליטה הכי מושקעת שאפשר,
באריזה ורודה עם שלל פרחים
ופרפרים, קומץ של מילים שננטשו עם השנים,
רציתי לגשת ולבקש סליחה על שנים שהצטברו,
על הפחדים שנלקחו.