|
חוזר שוב אלייך
כמו בכל יום שישי,
את נתלית על כתפיי
מלטפת את הפנים.
שעריך מתנופף ברוח
עינייך בוהקות בשמש,
עינייך ירוקות נוצצות
ואת ביישנית מחייכת.
איפה הימים
לאן הם נעלמו,
מתגעגע כל כך אליהם
רוצה שיחזרו.
לא יכול לכעוס עלייך
אחרי שצועקים,
כשהדמעות על לחייך
הן נראות כמו נטיפים.
עורך נעים כמו משי
קולך אותי שואב,
נרדם שוב בחיכך
כמה שאני אוהב.
אבל איפה הימים
לאן הם נעלמו,
מתגעגע כל כך אליהם
רוצה שיחזרו. |
|
כולם כבר מכירים
את חוק מרפי
שאומר שתמיד אבל
תמיד פרוסה
מרוחה - כשהיא
נופלת, תמיד היא
נופלת על הצד
המרוח,
יש לי פיתרון,
או להעיף את
הפרוסה ורק אז
כשהיא על הריצפה
למרוח אותה,
או למרוח את כל
הריצפה, ואז
פשוט לזרוק
פרוסות לחם!
שאול מהמוסד,
בהצעה לשיפור
התרבות
הקולינרית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.