בגדת בנו

איך התעוורת ביום אחד אהובה
והפסקת לראות
איך בגדת באהבה ביפי חיינו
והתחלת לדאות
איך זרקת פתאום את אושרנו
ונותרתי לבכות.
את טועה אני יודע יקירה
אינך יכולה לשלוט
הסתנוורת מאשליה מרגע חופש
אך הכול שטויות
האמת היא פשוטה וקצת משעממת
תוכלי להשתאות
ואושר בבית משפחה ובילדה
ולא ברחובות
עוד קצת ואני מתרחק ממך
את לבי קורעת
כאילו השמים צועקים עצרי
ואת לא שומעת
כשמאבדים לומדים להעריך
זאת את יודעת
פשוט עוזבת זורקת את חיינו
כאילו אין מחר
כשאלך תרגישי תרצי לחזור
ותביני שכבר מאוחר.

23/09/07