אהבתי ארץ חתחתים היא,
נקו אותה מאבניה
ועדיין תכזיב
אהבתי, עובר פגום
חי עדיין מטבורה של אמו
חודשים הוא טופח,
וכשיולד, תפרח נשמתו.
ארץ עזובה ושוממה
אין קול ואין עונה,
הד קולי נבלע בסלעי הבזלת
הלוהטים בשמש הקופחת
צורבים את כפות רגליי,
אגלי זיעתי מרווים את הארץ (או שמא דמי?),
מלח אהבתי
מזהם את אדמתה.
די לי ארצי כי נואשתי,
בגדתי,
עובד אדמה זרה אנוכי,
אבל
ארצי יחידתי את
עד מותי לך אשמור אמונים
ובמותי רגביך
יקלטו את בשרי
המרקיב
מחזיר את חובי
לאדמתי.