[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פ. מיכל
/
התשובה שלי

(מכתב שנרשם לחברה ברגעים שצריך חברים...)
תקשיבי -
אני מצטערת, עדיין אין לי תשובה מספיק טובה לשאלה שזרקת לי.
לא, אני לא יכולה להסביר לגמרי למה זה טוב להישאר בחיים, למה
זה טוב להמשיך לקום בלי חשק יום אחרי יום, למה לא עדיף לזרוק
הכל ופשוט לא להיות יותר, או בהגדרה יותר אמיתית - למות.
אני לא יודעת להגיד לך למה עדיף לחיות, אבל אני פשוט יודעת שזה
נכון, שזה ככה, תמיד יהיה משהו שהוא קשה, שהרבה פעמים אנחנו
עוד נרגיש שהצחוק הוא מזויף, אבל החיוך האמיתי שמגיע לפעמים רק
פעם בשבוע שווה הכל.
אני יודעת שממש לא בא לך שאני אסחף למחוזות הקיטשים שאני יכולה
בקלות להגיע אליהם כדי לספר לך למה לחיות. אז אני לא יספר לך
שיש לדעתי בעולם חברות אמת. שיש תשוקה (וכן, גם זה חשוב) ואני
בטח לא אספר לך שיש אהבה (אולי לא כזאת עם לבבות ורודים בסגנון
סרטים אמריקיים, אבל גם אהבה בסגנון אלתרמן זה לא רע).
אולי במקום לספר לך על כל זה אני אספר לך למה אני קמה, למה אני
כן מכריחה את עצמי לרקוד במסיבה כשכל מה שבאמת בא לי לעשות זה
להתכרבל ולבכות. וזה ההסבר המסורבל שלי:
תראי - אנחנו כבר קיימים, אין מה לעשות, זאת חרא של עובדה
לפעמים, אבל אנחנו בין החיים. תקראי לזה גורל, תקראי לזה
מקריות, תקראי לזה טעות - זה בכלל לא משנה.
קראתי פעם איפשהו ששאלו איזה פילוסוף:
"תגיד, אם אין משמעות לחיים האלו, ואדם יכול לבחור להיות לא
קיים ושלא אכפת לו מכלום, אז למה בעצם לחיות?"
והתשובה מרגיזה, כי הכי פשוטה בעולם וגם בעצם הכי קשה -
"זה נכון, אין משמעות לחיים האלו, אבל העובדה היא שאני כן קיים
וכן אכפת לי וזה כל ההבדל"
וזה הכל.
כי אכפת לנו, לא, לא מאיכות הסביבה ומהחיות מהסכנות. אכפת לנו
מהחיים.
כל יום שאת מתקיימת את בוחרת בחיים, שזה לא פשוט, אבל זה
נכון.
תקראי את זה טוב, טוב, אפילו פעמיים:
שלום רוזנברג מציג במאמרו "ובחרת בחיים" את הרעיון לפיו שאלת
משמעות החיים, טעם החיים, כפי שעולה ומהדהדת ביומיום שלנו, הנה
שאלה פילוסופית מרכזית שמוטלת עלינו החובה לבחון אותה ולעסוק
בה. שאלה זו עולה לטענתו לא רק בגילאים מבוגרים או לאו דווקא
בהם. הוא מכנה בעיה זו כבעיית העצבות או הדיכאון.
הבחירה בחיים היא ערך. ערך החיים. בניגוד לעובדה, היא משהו
שתלוי בבחירה שלנו. אין הכרח עובדתי שבני אדם יבחרו בחיים, אבל
למרות המציאות שיש בה גם מן הרע (ולא רק 'טוב - מאוד' כפי
שנאמר בסיום תהליך הבריאה), מוטלת עלינו החובה הערכית עלינו
לבחור בחיים ובמה שמחזק אותם.
"כי המצוה הזאת, אשר אנכי מצווך היום - -לא נפלאת היא ממך, ולא
רחוקה היא. "



והנה - הגעתי לנקודה הבאה שלי (תודה שלום רוזנברג!) מה מחזק את
החיים, מה עוזר לנו לבחור בגוש זבל הזה - החיים?
את יודעת בדיוק כמוני, אם לא יותר, שיש אנשים שהם איכסה אחת
גדולה, ויותר מזה, את יודעת שבכל אדם, מקסים ככל שיהיה, יש
איזשהו משהו שאנחנו לא רוצים לפגוש, משהו שגורם לאי נוחות
ולפעמים לסלידה וכן, גם לשנאה.
אבל בבקשה, בבקשה, בבקשה - אל תשכחי, אל תדחי את הטוב, את
האכפתיות, לכל - כך הרבה אנשים אכפת שזה מדהים, כנגד כל הדברים
שציינתי למעלה לאנשים עדיין אכפת, אנשים עדיין מחפשים את היופי
בפינות הקטנות של החיים.
הסוד הוא לא לדחות את מה שעושה לנו טוב, הסוד הוא לא לשנוא את
עצמנו, לא לשנוא את כל מה שסובב.
אני בעד "עיניים ביקורתית" שמתהלכות בעולם, אני מחזקת גישות
כאלו, אבל אי אפשר לכלול הכל בגבולות ההיגיון.
בצורה שכלתנית ומחושבת קשה לראות שאפשר לעבור האלה, שכדאי
להחזיק את היד למי שמציע לך לעבור איתו ביחד עוד מכשול.
לפעמים, הסתומים שבנינו, מסרבים להקל על עצמנו, מסרבים לאמץ את
מה שיעשה לנו טוב, אנחנו מפחדים להתפרק מידי, אנחנו מפחדים שאם
נרגיש טיפה טוב אז אנחנו עושים משהו שהוא לא בסדר - כי יש כל
-כך הרבה דברים להרגיש רע לגביהם.
ומה שאני מנסה לומר בעצם זה -
אז מה?
ברור שיש דברים שצריך להרגיש רע בגללם, אבל יש בכל אחד את
הכוחות לעשות הפרדה, להכניס את ההיגיון המפואר שלנו לא בתור
חוצץ, או גדר אלא בתור מנחה שמראה את הדרך, מותר להתעלם מדברים
חסרי משמעות, מותר לחפור במה שמפחיד אותנו רק מתי שזה מרגיש
נכון, מותר להגיד: "עד כאן", אבל אסור להרגיש רע לגבי זה.
אם את אומרת - "עד כאן" ושונאת את עצמך על זה שאמרת את זה, אז
יאללה, לא לעצור, להמשיך הלאה, זה קשה, זה מפורר, אבל לפעמים
חייב להתרסק כדי לצמוח. (לב שבור זה לב שלם)
בדיוק כמו שלפעמים צריך לעצום עיניים כדי לפתוח אותם אח"כ
ביותר חיוביות (היי שקטה כאילו אין בך דופי, כאילו הצרות כבר
התגבשו ליופי!)
בקיצור - הבנת את הרעיון, אין באמת תשובה מספקת, אבל רק המחשבה
שאיפשהו דווקא כן יש תשובה, ושאולי כדאי לעבוד קשה כדי למצוא
אותה, עושה את כל ההבדל.
ככה ששוב - הבחירה רק בידייך, אבל כמו שאני מכירה אותך -  את
אדם שחשוב לו לעשות את הדבר הנכון לגבי הרבה דברים, הגיע הזמן
שתעשי מה שנכון עבורך ותתחילי לבנות לעצמך תשובה (לא חייב
שתהיה מסורבלת כמו שלי) ל"למה לעזאזל אני צריכה לבחור בחיים?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?


-אני יודע?
השומר ערומקי
אנוכי?



אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/9/08 8:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פ. מיכל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה