נעמי שטיינמץ / קריסה טלוויזיונית |
ושתי עיניה נפערות,
שבורות אל מול קציפה כבדה
אל מול נהר זורם.
קולה קורא להם: אני רעה!
הולך ומאבד עצמו
בתוך קירות ראשה,
היא מתפוצצת ככדור של אש
מעל לחשכה האינסופית
שבמעמקים בהם חווה עצמה
כמו שברי זכוכית,
כחול המתהווה, כהה וטובעני
חונק לכדי ייאוש קברי שתיקה
בריחות מתפוגגות, תאים בזיכרונה
הופכים אותה לעצם אפלה
כשהיא בוכה את שבר היותה
היא גשר לעצמה,
היא קרש בספינה טבועה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|