אני חושב שאני יודע למה זה לא הלך ביננו...
נראה לי שזה בגלל שלא נתתי לך שוב שם חיבה. עכשיו מצאתי לך שם
די מתאים למצב - זונה.
למרות שיש לך אצלי ניק די קליט, אני בטוח שלא תחזרי אלי, מפני
שלך ולפוקי שלך כבר ממש טוב ביחד, אני בטוח שממש טוב לך שאתם
ככה בים מזדיינים בתוך המים, ואת בטח אומרת לו, כמה זה מדליק
אותך להיות ככה קרובים, לאנשים אחרים, כי זה תמיד עשה לך את זה
- פומביות. גם הצורה שלך ממש פומבית. את תמיד משתדלת להיום עם
הרבה אנשים, בעיקר בנים, ככה את לא מרגישה לבד, ואם מה שישמח
אותם וישאיר ככה קרוב זה מין - אז למה לא? את גם כה הכי טובה
שיש בנושא, בטח התאמנת על זה לא מעט. גם בטח לא אכפת לך לצרף
חברים - חברות, זה הרבה יותר פחות לבד, וזה גם מוריד לך מה"צ'ק
ליסט" דברים שהם יותר נדירים, כמו לרדת למשהו בבית קולנוע -
כאילו שלמישהו שיוצא איתך אכפת מאיזה סרט כלשהו... או כמו כל
הקטע שלך של להתנשק עם חברות שלך, כאילו שאני לא שם וכל החברים
רואים אותך כמו אני לא יודע מה...
בכלל כל השואו הזה של ה"מבינה" שלך, שבטח נותן לך להרגיש
מיוחדת - שותה אספרסו, כמה שיותר קצר, כמעט כמו כל מערכת יחסים
שאי פעם הכרת, או סיגריה עם קורונה ומסטיק בפה, שאת הכל אפשר
לנקות עם איזה כוס מים בטעם תפוח, או שזה אפרסק, מה שנותן
ארומה של הכל ביחד, דבר שאפשר בקלות להשוות לטעם של זין שהיה
תקוע לך בפה כמעט כל הלילה, בכדי שתצליחי להכניס אותו אחר כך
טוב - רטוב כזה ממש לשלוש שניות שהוא עוד איתך, וזה כבר מספיק
לגרום לך לצרוח ולנשוך את הכרית, כאילו שמכוונים אלייך איזו
מצלמה ומחכה לך שטר של עשרים שקל בסוף...
קיבינימט!!! אני בטוח שגם העובדה שההורים שלך אהבו אותי הפריעה
לך! הרי את תמיד מסכנה ורוצה לעשות דווקא. תמיד יהיו אשמים בכל
הדברים המפגרים שאת עושה - אולי את לא מספיק בוגרת להבין שהרוב
לא רוצים בטובתך, אבל המעט - הקרוב, אלה שאוהבים אותך ונראה
שקצת מקשים עלייך - הם אלה שאוהבים באמת.
שנה לוקח להחלים ממך, ומכתבי נאצה, די עוזרים בעניין. הם
גורמים לי לפעמים להיזכר בכל השירים שכתבתי ושרתי לך כשאת
משחקת את עצמך בוכה ומתרגשת, כאילו אכפת לך בכלל, כאילו שאוסף
שירים מקלטות ישנות של שלמה ארצי לא היו עושים את אותה העבודה
בדיוק, אבל זה יותר מרגש כשהכל נכתב במיוחד בשבילך, כאילו
המילים לא יכולות לחזור על עצמן לטובת בחורה אחרת... אז הנה
נראה איך את מתמודדת עם המילים האלו - האמת לאמיתה, ואין שני
לה...
מי צריך באמת לזכור ימי הולדת, ותאריכים מעניינים, של יציאה
ראשונה, או מועד מוזר של הכרזת החברות? גם ככה את המתנה שלך -
הכי גדולה שלא תהיה בעולם את תצליחי לקחת ממני אלייך חזרה ולתת
אותה למישהו אחר - האהבה.