בת עשרים.
כבר לא נערה מעוצבנת
אבל מתעצבנת כשצריך,
כבר לא מספרת הכול
אבל מתייעצת כשצריך.
ואני שרציתי להישאר צעירה -
הזדקנתי.
וגם אתם אתי.
לא ברור לי מה בדיוק עשיתי
איך עברתי לעשור השני
כואב להודות
אך עדיף ללא דאגות
ללא ידע כמה רוע
יש בעולם הזה
וכמה סכינים יתקעו בגב
במקום קטן שכזה,
ולכמה מעט אנשים באמת
יישאר אכפת
ועם כמה חברים אמתיים
נשארתי
מעט.
וכל אחד עולם ומלואו
וכל אחד יכול לנחם
על החיים שלי - כמו בעבר
תמיד אצטרך להילחם.
23.09.07 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.