יש לך כל כך הרבה תוכניות לעתיד. אתה רואה את עצמך בזוהר,
מצליח, קובע פגישות עם אנשים לעתיד בשביל להפגש ולהעלות
זכרונות, כשתהיה כבר מפורסם.

קבענו להיפגש כשנהיה בני 30... זה מצחיק אותי, העובדה שאתה
באמת רציני, קבענו שנה, חודש, יום, שעה ומקום.

אתה תיארת לי איך זה נראה בעיניך.

אתה תצא ממסיבה פרועה איפה שהוא שם בארה"ב, תכנס ללימו שלך,
תגיע לנמל תעופה פרטי, תיכנס למטוס הסילון שלך. המטוס ימריא,
מישהו יעיר אותך אחרי שנרדמת במטוס, כי כבר הגעת. אתה תצא
לחניה בנתב"ג, תיכנס לעוד לימו.

תביא לנהג את הפתק שכתבת לפני הרבה מאוד זמן, הנהג לא יבין מה
כתוב שם ואתה תגיד לו CENTRAL STATION - TEL AVIV.הוא יהנהן
ויסיע אותך לשם הלימו יעצור ליד אתה תחפש אותי עם העיניים,
תהיה רוח, ואתה תראה אותי מעיפה את השיער הבלונדיני שלי. אתה
תגיד "וואו", תצא מהלימו, תרוץ לחבק אותי ואז נלך לחפש מסעדה.
ואז אתה לא יודע מה יקרה.

ואז שאלת מה דעתי, איך אני רואה את זה. חירבשתי לך גרסה בתירוץ
שאני לא יצירתית ואין לי דימיון מפותח.

אז ככה אני רואה את זה, כמו שלא שמעת.

אני אבטל את כל התוכניות שלי לאותו היום,יותר נכון אני לא
אתכנן שום דבר, אני אלך לישון מוקדם כך שלא אהיה עייפה.

אני אתעורר מתי שבא לי כי שעת הפגישה היא רק בשש.כבר באחת אני
לא אדע מה לעשות עם עצמי, למה לצפות, מחכה לראות את השינויים
שחלו בך, תוהה איך תגיב כשתראה אותי. בשלב מסויים אני אחשוב
לעצמי: "זאת סך הכל פגישה עם ידיד ותיק תירגעי, תנשמי,תשאפי
ותשנפי... אוי נו באמת, על מי אני עובדת!" כי ככה אני, מתרגשת
מהר (אבל תמיד דואגת להסתיר את זה).

אני כבר אחשוב מראש על הדברים שאלבש, על מה שאני אגיד לך כשאני
אראה אותך.

בסביבות ארבע אני ארגיש את הזמן רץ. אני אסדר כמה דברים בדירה,
כך שאני אוכל להרגיש כאילו סדרתי משהו בראש שלי.

אני אצא מהדירה, אתפוס מונית/אוטובוס (אתה יודע...אני עדיין
בקטע של לשמור על כדה"א כמה שיותר נקי או שבעצם תראה אותי על
איזה אופנוע).

אני אגיע רבע שעה לפני כי כבר לא יהיה לי מה לעשות בבית, עם כל
הכבוד, לא התראינו ולא תקשרנו הרבה זמן.

אני אקח את התיק הרגיל שלי שכולל ספר ומצלמה. בזמן שאני מחכה
לך, אני אפתח את הספר בשביל להסיח את דעתי, אנסה להתעמק בספר
ובמילים שכתובות על גבי הדפים האלו, כל הזמן מרימה את מבטי
לבדוק מה שעה, חושבת שמהצד אני נראית קצת פרנואידית.

וכאשר אני בדיוק ארים את מבטי בשביל לבדוק את השעה, שוב. אני
אראה את דמותך מתקרבת. אני לא אהיה בטוחה שזה אתה, כי יצא לי
להיתקל במישהו שדומה לך בשבוע שעבר. אני אסתכל שוב, ולפי המבט
שלך, שמתמקד בי ובודק גם הוא "אולי זאת היא?" אני אדע שזה
אתה.

לשניה אני אהסס בראשי, אתה נראה קצת שונה, אבל זה מתאים לך,
אני קמה, מחייכת חיוך מבוייש כזה, משהו כמו "סוף-סוף, אחרי כל
הזמן הזה..."

אני אמשיך ללכת ואביא לך חיבוק דוב, של געגועים..וכל מה שהיה
לי להגיד לך חצי שעה לפני זה, נעלם.

ואחרי זה - יקח לי 12 שנים לגלות מה.