הכרתי פעם מישהו.
מישהו שלא היה סתם מישהו.
מישהו שהיה מיוחד, שהיה אחר, שהיה שונה מכל המישוהים.
מישהו שלימד אותי שטויות. שלימד אותי להסתכל אחרת על העולם,
על אנשים, על עצמי.

מישהו שכמעט והתאהבתי בו.
מישהו שהרגשתי אליו הרבה הרבה.
מישהו שחשבתי עליו כמעט כל יום, כמעט כל שעה, דקה ושנייה.
מישהו שכל כך רציתי.

מישהו שפשוט נעלם לי.
מישהו שאפילו לא אמר למה.
מישהו שכבר לא פה.
מישהו שאולי היה סתם אחד...