האיש על הירח.

אני לא זוכרת אם סיפרתי לך את זה פעם אבל למעלה על הירח גר לו
איש, את בטח מחייכת עכשיו וחושבת שאני עוד הפעם ממציאה שעוד
הפעם עברתי לי לעולם של דימיונות שעוד הפעם אני ואת הגענו
לנקודה שבה אנחנו מתנתקות, את עם הרציונל וההגיוני שלך, עם
הרגליים על הקרקע ואני בעננים....
אני אפילו רואה את החיוך שלך עולה עכשיו ומתרחב, אולי בגלל
שאני צודקת אולי בגלל שסתם נחמד לך שעדיין לא שכחתי.

אבל אני עדיין חייבת לספר לך ( גם אם את לא מאמינה) שעל הירח
חי לו אדם ונכון שאין שם חמצן, במקום חמצן הוא חי מאהבה, לא
כולם יכולים לראות אותו אבל אני יודעת שכולם מנסים, אחרת למה
את חושבת שאנשים מסתכלים על הירח כל כך הרבה, כותבים לו כל כך
הרבה בלאדות, כל כך הרבה שירים?
אנשים מחפשים כל הזמן את האיש הזה שחי על הירח, שחי מאהבה כדי
שידבר עם האיש שנמצא בתוכם, זה שחי בלי חמצן, זה שגם חי
מאהבה.
את מבינה, בכל אחד מאיתנו קיים האיש הזה זה שעדיין לא וויתר,
זה  שעוד חושב שיש סיכוי למצוא אהבה בעולם הזה, זה שיודע שאי
אפשר לחיות רק מחמצן שהגוף גם צריך שיתנו לו אהבה... זה שגורם
לך לחייך שאת קוראת את הסיפור שלך, זה שמבין את מה שאני מנסה
כל כך להסביר לך עכשיו.
זה שבך שיודע שגם אם נדמה שאהבה מתה, אסור להרוג את האיש שבך
שמאמין בה.
זה שבך שיודע שכולנו חיים ולו רק בשביל למצוא פיסות של אהבה
שהאיש על הירח מפזר בחסד על הארץ.
ואם רק תסתכלי באמונה על הירח אז אולי בין פיסות עננים תמצאי
את האיש שחי על הירח מחייך אלייך, קורץ, מעודד אותך להאמין
שקיימת עוד אהבה בעולם, גם בשבילך...

אוהבת אותך תמיד.