[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעם פטמן
/
חלום רטוב

היה זה ערב ככל הערבים, שבתי מעבודתי הבלתי משתלמת לכיוון הבר
השכונתי המתחבב אליי כדאי להטביע את יגוני ואת משכורתי בהרבה
כוסות בירה, היה זה בר קטן, זנוח ובשולי שכונתי הנידחת, קצת
הזכיר לי את עצמי במובן מסוים, הוא גם היה זול להפליא שזה היה
עוד דמיון אליי, נחתי על כיסא מרופט באזור הדלפק והזמנתי את
הבירה שמתאימה לכיסי המרוקן. לאחר כמה בירות הגיחה לתוך הבר
דמות שגרמה לי לפעור את פי למשך כמה שניות טובות, היא נעלה
מגפיים שחורות, גבוהות ומסוכנות למראה, לבשה טייץ' שחור וחולצה
של להקת מטאל החביבה עלי, גזורה במקומות אסטרטגים להפליא, עורה
היה צחור כשלג, שערה אדום כשלהבת ועיניה כחולות כים סוער, היא
הזמינה בירה בכוס של שתי ליטר. לעזאזל חשבתי לעצמי הבחורה הזאת
היא פשוט התגשמות פנטזיה ילדותית שלי, חבל שרק אין לי אומץ
לפנות אליה אז חזרתי לענייני, כי הרי הכרתי מעט מאוד בחורות
שאהבו שבהיתי בהם. אחרי כמה דקות נחתה לידי כוס בירה שלא
הזמנתי כי בדיוק הייתי בזמן גמיעה של הבירה הקודמת, הברמן טען
שזאת מהבחורה ההיא בסוף הבר. "לא ייתכן" חשבתי "הרי אני לא
נראה מהזן שלה זו בטח לא היא." כדאי לוודות את צדקתי קניתי
לבחורה ההיא מסוף הבר גם בירה, מסתבר שכל חושי הניחוש שלי טבעו
גם הם באלכוהול והג'ינג'ית מהמחשבות המלוכלכות שלי קנתה לי
בירה. בחוסר חן ויציבות הגעתי אליה ואז תרגמתי את אחד המשפטים
המטופשים ומעוררי תהיה לגבי המיניות של אותה להקה בה היא כה
התגאתה והפלא ופלא היא הבינה מה אני רוצה מהחיים שלה ואפילו
חייכה ואלוהים איזה חיוך היה לה, שובה לבבות, שובה ארצות,
התמוגגתי. "אז למה קנית לי את הבירה?" שאלתי אחרי משפט פתיחה
כה הולם חייבים להמשיך את השיחה רק למקומות שלא הייתי רוצה
להוביל אותם. "אתה נראה חמוד." חמוד, כמובן, מאז ומעולם הייתי
חמוד, אף פעם לא הבנתי את המחמאה הזו, לפחות הפעם היא זיכתה
אותי בבירה. "ואת קונה בירה לכל חמוד שאת מכירה?" ניסיתי
נואשות לאחוז בתקווה שהביטחון העצמי שלי לא משקר אותי. "לא, רק
לאלה שמוצאים חן בעיני." היא בעטה את כל ספקותיי לכל עבר. בלי
הרבה שאלות נישקתי אותה בלי התנגדות מצידה, הייתה זו נשיקה
קלילה שכזו כמו בסרטים קיטשיים אך שלא מותירה ספקות. "אני גר
ממש קרוב לפה." קבעתי עובדה. "בסדר." היא ענתה.
הלכנו מעין מחובקים על דרתי הקטנה והמבולגנת ולפני שהספיקה
להבחין בשתי עובדות אלו נשקתי אותה שוב, הפעם בתשוקה רבה, לשון
פגשה לשון והתערבבו שניהם תוך כדאי התפשטות גמלונית, נשקתי
וליקקתי את צווארה תוך כדאי שיחרר חמוקיה מכבליהם והתרכזתי
בהם, "יש לך אמצעים, נכון?" שאלה בחשש מה, "כן." עניתי בפשטות
והלכתי לשים אחד, כשחזרתי היא הייתה מוכנה אליי, חדרתי לתוכה,
אינני יודע כמה זמן זה נמשך התהליך הנפלא של חיכוך האיברים
והחלפת הנוזלים הזו אך שנינו סיימנו באורגזמה קולנית, "תודה."
היא לחשה והתכרבלה לתוך חיבוקי. "תודה לך" לחשתי ונרדמתי.
כשהתעוררתי היא לא הייתה שם, אך מה שהיה שם, היה סיבה לקום עם
חיוך בבוקר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חשבתם פעם למה
לזקן קוראים זקן
ולשפם קוראים
שפם
ולא להפך?





בני סלע, סתם
קרח שיושב הפוך.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/9/08 8:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעם פטמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה