האובדן הוא רק צבע בתוך האור
והאפלה היא זו שנשארת כאשר השמש נבלעת אל תוך הים
חותכת בבשר החי,
כבר לא מודעת לחורים שהשארת
מוקפת עיניים עיוורות שמשאירות צלקות על החזה
מוקפת נשימות שגונבות את החמצן

ופצעים יגלידו,
אך לא הנשמה, אשאר כלועה בתוך הקופסה שבה נעלת אותי
שכובה על הרצפה הקרה,
הצלילים נעשים כבדים יותר, הדקות נוזלות על השידה

והעיניים נעצמות, והפה לוחש מילים אילמות, דמעות נבלעות
והגוף כבר לא גוף
והאדום כבר לא אדום

והחושך, כבר לא חושך
רק צבע אבוד באור.