זה ימים,
המילים מכווצות לי
בצפיפות קרה,
דבוקות
כגלדים,
לאורך עורק שתיקתי,
מצליבות רגליים
ממאנות,
נחבאות בגבי כפופות,
כילדה ביישנית בביקור דודה.
זנות
חדרו בי.
תשמישו מילותיי
מעונגים.
אני ארד לנפשכם היגעה,
השבעה משכב-מילים,
אינק שממונה.
אני אגנח שברי שירה
"על ע ר ש מכא ו ביי"
מעורטלת,
אפשיל פסקאותיי,
אצרח בדויות,
מטולטלת
בקצב משתנה,
עד הקזה.
ריקון
מדחס הזמן מתפיח
ענני קומולונימבוס
בבצורת עיניי
שפקעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|