[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לוצ'י אור
/
פרפרים וחיות אחרות

נגסתי עוד נגיסה קטנה בפיצה והנחתי אותה לפניי.
לא יכולתי לאכול יותר, לא היה לי מקום בבטן עקב כך שהיא הייתה
כבר מלאה בחגיגה ענקית של פרפרים. הם חגגו את מחול ההתרגשות
מעצם העובדה שהייתי לידו. כנראה שלא אחיה מאוכל, אלא רק
מאהבה.
"אם שבעת נוכל לעלות לחדר שלי" אמר בעודו מסתכל על משולש הפיצה
האכול למחצה אשר שכב על הצלחת שלפניי. הוא תהה איך זה אפשרי לא
לסיים משולש פיצה אחד בודד, 'מחשבה גברית למדיי, אבל הוא יותר
מדהים מכל הגברים בעולם', חשבתי לעצמי.
כשנכנסנו לחדרו, הוא ישר נשכב על מיטתו ונאנח משובע.
"בואי, יש מקום לידי", אמר לי וטפח קלות על מזרן המיטה. שמחתי
שהוא מזמין אותי להתקרב אליו קרוב-קרוב עד כדי לשכב לידו.
נשכבתי לצידו על המיטה. המיטה הייתה מיטה בודדת, צרה מאוד.
נאלצנו להיצמד אחד לשנייה כדי לא ליפול, כנראה שזה היה בעצם
הרעיון. הנחתי את ראשי על הכרית והנחתי את ידי עליו כחיבוק.
הוא נראה שמח מן העובדה שאני מחבקת אותו ולכן פרס את ידיו
מעליי, ובעצם עשה את עצמו כאילו מחזיק אותי רק בשביל לא
ליפול.
הפרפרים בבטן העצימו את החגיגה שלהם, הוסיפו לה גם ריקודים
וזיקוקים מיוחדים, ואפילו הזמינו את שאר חלקי גופי להצטרף
לחגיגה. הלב שלי דפק בחוזקה והרגשתי איך כל איבריי מתחילים
להתחמם מרוב ההתרגשות. פחדתי שהוא יירתע ממני אם אתחיל להזיע
אז הצמדתי את גופי לקיר שהיה כה קפוא ומרגיע. תהייתי לעצמי אם
גם הוא לחוץ כמוני, או שהוא היה כבר עם הרבה בנות ואני לא
מיוחדת לו. בשבילי הוא היה מאוד מיוחד, ולא משנה עם כמה בנים
הייתי לפני - הוא הטוב ביותר.
אין לי מושג כמה זמן שכבנו ככה בשקט, בלי להחליף אפילו מילה,
אבל נרדמתי. כשהזיז את רגליו, הן הזיזו את רגליי וגרמו לי
להתעורר משנתי. כשהתעוררתי, הפרפרים כבר סיימו את המסיבה שלהם,
כנראה הרסתי להם אותה בשנתי.
הוא המשיך לשכב על ידי נושם נשימות קצרות אשר דיווחו לי שהוא
לחוץ. רציתי לשאול אותו אם הוא בסדר אבל פחדתי שייבהל משאלתי.
לאחר מספר שניות הוא הרים את ידו לכיוון הראש שלי, באיטיות רבה
השחיל אותה מתחת לשיערי והניח אותה כמחבקת את עורפי.
נשימותיו נהיו קצרות יותר.
רציתי לומר משהו, רציתי לעשות משהו שיגרום לו להירגע, אבל
בדיוק אז, פרפרי הבטן שלי החליטו לחזור לחגוג. נותרתי שותקת,
מקשיבה רק לחגיגות הפרפרים.
הוא קירב את ראשו לראשי באטיות רבה עד מרחק מסוים, שבו הרגשתי
את נשימותיו על פניי, כה חמימות ונעימות.
על אף ששנינו שכבנו עם עיניים עצומות, שמעתי את פיו נפתח
ויכולתי לדמיין את זה קורה. קול חרישי בקע מפיו, כנראה ניסה
להגיד משהו אבל התחרט ברגע האחרון.
הוא נלחץ מעצמו, מכך שלא הצליח לדבר ולכן חיבק אותי חזק יותר.
החיבוק, גרם לנו להתקרב כל כך אחד לשני שלא נותן אפילו לא רווח
קטן בין גופי לגופו. הרגשתי איך הפרפרים בבטן גועשים מבפנים
ותהיתי אם הוא מרגיש אותם עכשיו, שהוא צמוד אליי ואל הבטן
שלי.
השתוקקתי לפקוח את עיניי ולראות אותו מקרוב, אך חששתי מפגישה
עם מבטו שלו. נאלצתי להסתפק בלראות אותו בעזרת חוש השמיעה
ובעזרת הדמיון. ניסיתי לשקוע ברוגע כדי להתרכז בו ובנשימותיו,
אבל לפתע הכל קרה כל כך מהר.
שמעתי אותו פותח את פיו ללקק את שפתיו. הוא נאנח אנחה גדולה,
במהירות לחץ על עורפי וקירב את ראשו אליי עד אשר שפתינו
נפגשו.
התנשקנו.
לא רציתי שהרגע יעבור, לא רציתי לנתק את שפתיי משפתיו. רציתי
להישאר לצידו בחיבוק גדול לעד. הרגשתי כל כך שמחה, כל כך
מאושרת, כל כך חייה. גם הפרפרים הרגישו חיים.
הם פרצו את מחסום הבטן והתחילו לרקוד בכל גופי- בראש, ברגלים,
בידיים, באוזניים, באצבעות, בגב, בלב ובכל מקום אחר שמתקבל על
הדעת.
לאחר כמה שניות, שלהרגשתי נמשכו כמו נצח, היא ניתק את שפתיו
והחזיר את ראשו וגופו לקצה השני של הכרית. הוא המשיך לנשום
בלחץ.
שמעתי אותו אומר משהו, אך הפרפרים באוזניים הפריעו לי לשמוע.
"מה?" שאלתי אותו כדי שיאמר בחזרה את המשפט שאמר.
"אני אוהב אותך" אמר בקול רם וברור.
- "הא, גם אני. אני חושבת, נראה לי... כן", החזרתי לו בגמגומים
ובשקט והמשכתי לחבק אותו.
שוב עבר זמן לא ידוע. כשפתחתי את עיניי הבנתי כי נרדמתי, שוב.
הסתכלתי סביבי והוא לא היה שם. היה חושך. המשכתי לבחון את
האיזור, בעודי מתלבטת ונקרעת בין מציאות לחלום.
'מה?!' חשבתי לעצמי בלב 'כל זה, בעצם היה... חלום?'. הרגשתי
צביטה חדה בלב.
המשכתי להתבונן סביבי והחדר נראה מעט שונה מכפי שראיתי אותו
לפני שנרדמתי. כמה רהיטים זזו, על אחד הקירות הייתה מצוירת
פטרייה ענקית שעליה ישב פרפר לבן ואפילו צבע המצעים השתנה.
צחקתי למראה הפרפר, כאילו היה זה אחד הפרפרים שיצא מהמחול בבטן
שלי.
לפתע נשמעו דפיקות בדלת.
בצידה השני של הדלת הוא עמד. מעט פרפרים בבטן החלו לחגוג,
כשליש מהפרפרים ממקודם.
הוא החזיק בידיו מגש פיצה שנראה חמים ומזמין. "מה דעתך על פיצה
כדי לסיים את יום החגיגות של ה-5 שנים הראשונות שלנו ביחד?"
הפרפרים נעלמו והבטן שלי קרקרה, כנראה שבאמת לא אכלתי מזמן.
אולי גם חייתי רק... על אהבה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עבודת צוות:

הזדמנות להאשים
מישו אחר.




אד המתאבד


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/9/08 2:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לוצ'י אור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה