זוג אוהבים מתחת לעץ צפצפה בפארק,
מרחוק נצפה ספסל צבוע טרי כמו חדש,
וגוזלי הציפורים גומעים עוד גלון תולעים ואפר,
מחזיקים ידיים כאילו אין מחר.

והוא אהב אותה וחלם דמותה כמו כל גבר מאוהב ,
הרגיש כאילו חייו הגיעו לרגע שיא בלי תפניות או תנאים,
הוא ידע שהאהבה תמיד מנצחת,
הרגשות שלו היו כל כך עזים.

להשקיע זאת לא בעיה,
היה לו את כל הזמן שבעולם,
שמש לטפה את פניו ופניה,
אחזו ידיים יחד בזוהר לבן.

ופתאום קמה היא ונעלמה באותה עלוות עלים שחורה וריקנית,
והוא נבהל ונפגע וצרח אל השמיים,
כל כך אהב ותמך ורצה להמשיך,
והיא נמסה בידיו כמו מים.

שאל את עצמו: איך והיכן? הרי האהבה תמיד מנצחת.
חשב העלם על הקלישאה,
הבין העלם שהיה ילדותי,
שמשהו התפספס לו בין השקעה להשקעה.

ואני שואל אתכם,
מאזינות ומאזינים,
האם קל כל כך את הלב לקחת?
ואשאל אתכם גם זאת ידידי,
עכשיו אתם עדיין חושבים שהאהבה תמיד מנצחת?